96. מוסר השכל מאפל קראמבל:

אני בכלל לא אוהבת תפוחים. פרי מיותר לחלוטין בעיני. יותר מידי עבודה לאכול אותו. ממש לא פרי שהייתי בוחרת לאכול ככה סתם. ואני גם לא אוהבת קינוחים עם פירות חמים, מה זה השטות הזו? לא לטעמי בכלל.

מיותר לציין שחוקי האכילה הנוקשים שלי מנעו ממני להכין או לאכול אפל קראמבל.

ואז עלה איזה מתכון בפיד שלי באינסטגרם – אני, למרבה הפלא, ראשית בודקת כמה מסובך המתכון, וואלה, היה נשמע פשוט למדיי, והילדים מתים על תפוחים, אז החלטתי לנסות.

באאאאאאאאאם. מסתבר שאפל קראמבל זה הקינוח הכי טעים שהכנתי אי פעם בחיי. ערב רב קינמוני של תפוחים חמים ומתובלים ומהבילים, עם חופן אוכמניות, ועל הכל מכסה קראבמל בצקי קריספי שחום עם פקנים וסוכר חום.

אה, ויש גם גלידה.

אז כן, למדתי להכין את הקראמבל הכי טעים ביקום (מתכון של שקמה המקסימה), ומאז הניסיון ראשון יצא לי להכין אותו עוד המון פעמים, גם כי מארק ודוריאן מתים עליו, וגם כי השכנים החמודים שלנו התאהבו בו.

אבל בעיקר למדתי שוואלה, יש הרבה דברים שאני חושבת שאני אוהבת או לא, יש הרבה דברים שאני בטוחה לגביהם – אם האפל קראמבל עשה לי כזה בית ספר, איזה עוד קבעונות מחשבתיים יש לי שאני יכולה לשנות ככה בעשר דקות עבודה?

אינסטגרם – כן כן, ראיתי סושייאל דילמה, כן, זיהיתי את עצמי בכל דפוס התנהגות שם (כמעט), כן, השתקתי את הנוטיפקציות של אינסטגרם ופייסבוק (אחרי שמצאתי את המתכון לאפל קראמבל!) – ולקחתי הפסקה מפוסטים באינסטגרם. האם התפנו לי מלא שעות פנויות בהן אעבוד על רב המכר שלי? לא. אבל זה מרגיש טוב לדעת שהשליטה בידיים שלי. לפחות כרגע.

קורונה – בהמבורג הוכרזו הגבלות מחדש לא מזמן מה שאומר שבית הספר לבישול סגור, ונאצלתי לבטל את כל ההפגנות שתכננתי ל 2020. לא החלטה פשוטה, אבל לגמריי ההחלטה הנכונה (יש לנו שם חדש וקונספט קצת אחר, אבל הכל יצטרך לחכות).

אין מה לדבר על נסיעה לארץ בקרוב, ואפילו נסיעה לברלין לא נראת לי אחראית כרגע. החורף הזה יהיה קשה ללא ספק. בוטלו גם שווקי חג המולד המסורתיים שהגרמנים כל כך אוהבים, כי מה רע ללכת אחרי העבודה לאיזה שוק מהמם כזה ולשתות יין מתובל, אולי עם איזה שוט, ולאכול ערמונים. כל האירועים ללפני חג המולד בגנים ובבתי הספר בוטלו גם הם: אין תהלוכת לטרנות, אין סדנאות אמנות או אפייה לחג המולד, אין. יכול להיות יותר גרוע, כמו המצב בארץ למשל, אבל אני מחכה שיהיה יותר טוב. חייב להיות יותר טוב. (הנה פוסט על התנהלות הקורונה בהמבורג, הוא "ישן" ואולי לא הכי אקטואלי כרגע, אבל הוא מפרט את המהלכים שקורים כאן בעיר).

אבל היי, היה סתיו מהמם.

תנו לי כסף – לא לי אישית, אבל לגיוס כספים לארגון גג שנלחם בנישואי ילדות – לרגל יום הולדתו הרביעי של דוריאן בחודש הבא. לפני שנתיים גייסתי 1090 אירו לילדים בתימן, מקווה שיהיה מוצלח גם השנה. עוד פרטים בפוסט של הגיוס תרומות בפייסבוק. כל אירו יעזור להגיע ליעד!

עוד מעט בן 4:

דברים שרואים מכאן לא רואים משם – בחודש שעבר החלו לצוף זיכרונות מהחופשה שלנו בארץ בדיוק לפני שנתיים. זה היה הביקור הראשון של דוריאן בארץ והמפגש הראשון עם אבא שלי. חיכינו לחופשה הזו כמו אוויר לנשימה כמעט שנה. והיה נוראי. היה מתיש ומאוד קשה וכמובן מאתגר (חופשה עם שני ילדים קטנים, פפפפפפפף). ואמא שלי. אמא שלי, שעדיין לא אובחנה אז אבל כבר הרגישה ממש ממש לא טוב, אמא שלי לא זרמה, לא הייתה כמו שקיווינו. אז כמובן לא חשבנו לרגע שהיא חולה. חשבתי שאין לה סבלנות אלינו. חזרנו להמבורג עצובים מהחופשה ההיא, הרגשנו שהיא הייתה נוראית, החמצה אמיתית – הציפיות שלנו היו אחרות לגמרי.

והנה, עברו שנתיים, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא שזו הייתה החופשה האחרונה אצל הוריי לפני המחלה של אמא שלי. זו הייתה החופשה הכי טובה אי פעם. הייתי נותנת הכל לחזור אפילו ליום אחד בלבד של אותה חופשה. יום אחד עם אמא שלי.

כי הגעגועים רק גדלים, כמו בור עמוק ללא תחתית, הגעגועים האלו, אין להם סוף, והם לא הולכים ונהייה קלים יותר. במיוחד היה לי קשה בתחילת אוקטובר – יום הולדתה ה 67 של אימי היה תזכורת איומה כמה המוות הוא סופי – משהו שאני מנסה רוב הזמן להדחיק.

ילדים – לנון התחילה פריסקול (וורשולה) בבית הספר, ודוריאן הסתפר לראשונה!

קצת האלווין לפני שהתחילו הגבלות מדש

בושות – עוד וידאו שלי עלה ב ZDF – הערוץ הראשי של צפון גרמניה – הפעם לימדתי להכין מג'דרה. עברו שנתיים מאז הוידאו הקודם – וכל שיכולתי לחשוב עליו הוא "יו איזו זוועה הגרמנית שלי!!!".

שנתיים ללא צבע עוד מעט – תראו איזה הבדל עושה שנה אחת – ממליצה בחום לכל מי שמתלבטת!

11 שנים טבעונית השבוע -מישהי כתבה לי שהיא חשבה שתמיד הייתי טבעונית. לפעמים זה מרגיש לי ככה, מה גם שאני אכולת חרטה שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שהפכתי טבעונית. חשבתי שלא אוכל לחיות ללא גבינות. בזכרון פייסבוק שלי כתוב היום לפני 11 שנים "טבעונות יום 1: אני כל הזמן רעבה ואין לי מה לשים על הלחם". והנה, עוד קבעון מחשבתי/הרגל מגונה שנעלמו להם מחיי – ראשית הבנתי שגבינות הן לא חמצן ואני בהחלט יכולה לחיות בלעדיהן, שנית למדתי להכין אוכל – והכי חשוב, הבנתי שזה ממש לא קשור למה שאני אוכלת או מה אני אוהבת לאכול – מדובר כאן בביליוני בעלי חיים, מנוצלים, מעונים, ובעיקר מתים. מדובר כאן באמהות ובילדים שלהן, מדובר בחיות חסרות ישע, שבוטחות בנו, שצריכות אותנו. מדובר כאן בעולם שאני אוהבת כל כך, ובאנשים שמאכלסים אותו, כל האנשים. ומדובר כאן בעתיד של הילדים שלי.

ולרגל ה Veganniversay שלי, "קצת" תמונות אוכל מהזמן האחרון:

אם אתם צריכים לינק או שניים או מתכון, כתבו לי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s