89. לפני חודשיים

IMG_20181106_225812_776

בספטמבר התקיים בהמבורג פסטיבל הריפרבאן, פסטיבל דיי שולי תכל'ס, מתאים לסצנה ההיפסטרית הלא קיימת של המבורג. הריפרבאן, רחוב החלונות האדומים המפורסם, היכן שהביטלס ניגנו כל ערב במשך שנתיים – מארח אמנים מכל המינים בכל מיני מועדונים, בארים, ופאבים. מאוד אנדרגראונד, מאוד אלטרנטיבי אבל עם מוסיקות מכל הסוגים, אין ממש שמות גדולים, אבל יש אחלה אווירה והרעיון עצמו מגניב לאללה. קונים כרטיס יומי, מקבלים צמיד, והולכים ממקום למקום. לא הייתי מעולם בפסטיבל. בבוקר יום שישי, היום הראשון של הפסטיבל, קיבלתי הודעה מאחד החבר'ה של אנונימוס, ההודעה הייתה וידאו של להקת מיוז, בו הם מודיעים שהם יהיו הופעת ההפתעה של הפסטיבל. כל שנה יש אמן אורח בהפתעה והשנה מיוז יבואו.

מאותה שנייה החל כאן פרוייקט מטורף. ראשית עליכם להבין שמיוז היא אחת מהלהקות האהובות עליי ביקום. הם פסקול הג'וגינג שלי. ראיתי אותם בניו יורק. ראיתי אותם בהמבורג באולם קונצרטים עצום בגודלו – פעמיים. בפעם האחרונה הייתה בהריון עם דוריאן ועדיין לא ויתרתי ועמדתי למטה בקרבת הבמה. היה מטורף.

והנה, המיוז האלו, שראיתי עם עוד 30 אלף איש, עומדים להופיע הערב במועדון קטן בפסטיבל איזוטרי בריפרבאן.

מספר בעיות עמדו על הפרק: אין לנו כרטיסים להערב ואולי הם יגמרו כי אנשים יבואו למיוז ויקנו כרטיסים מיידית, אין לנו מושג מאיזו שעה אנשים יתחילו לעמוד בתור להכנס למועדון (1000 איש גג), במידה ונשיג בייביסיטרית אנחנו לא יודעים אם נצליח להכנס להופעה. כל כך הרבה אולי ואם.

ואז ההבנה הזו, שאני הורה, ושאני מבוגרת, ושאני לא יכולה פשוט ללכת לחכות מחוץ למועדון עד שתתחיל ההופעה. נועה ואני חיכינו לקנות כרטיסים להופעה של רדיוהד בניו יורק לילה שלם. היינו בתור ארוך של אנשים שפשוט ישבו וחיכו כל הלילה עד הבוקר שיתחילו למכור כרטיסים להופעה שלהם במסגרת אמ טי וי. ההופעה עלתה 2 דולר. כל הלילה חיכינו, הכרנו שם כמה חבר'ה והיה נחמד. הכרתי שתי בחורות יהודיות מג'רסי ועשינו דיל שמי שמשיגות כרטיסים תמכורנה את הזוג הנוסף לזוג האחר (כי מותר זוג לבן אדם). ובבוקר כשהתחילו למכור כרטיסים בכלל לא היה לנו סיכוי. הם נמכרו תוך עשר דקות. זהו. נגמר. מה שכן עשיתי זה לתת לבחורת מג'רסי את מספר הסלולרי של נועה. לי לא היה אז (הייתי אידיאליסטית!). נועה ואני התחלנו להשתרך לעבר הסאבווי, עגומות משהו, ואז התקשרה הבחורה. הן השיגו כרטיסים, היכן אנחנו שנבוא לקחת את הזוג הנוסף. ארבעה דולרים אחר כך נועה ואני היינו המאושרות בניו יורק. רדיופאקינגהד!!! אבל אני לא בת 24 ואני לא בניו יורק. יש לי שני ילדים לאסוף ב 14:00 מהגן ובעל שעובד עד שש. מה עושים? יצרתי תוכנית על! ראשית בדקתי שהבייביסיטרית המהממת שלנו (אח איזה מזל יש לנו עם הבחורה הזו, אני בכלל לא יכולה להסביר!) פנויה. היא פנויה ואמרה שהיא תוכל לבוא תוך שעה מהרגע שאודיע לה. אחר כך ביררתי באיזה מצב מארק כי הוא לא כזה נלהב ללכת לאירועים עם יותר מבן אדם אחד בהם (ורצוי שהבן אדם הזה יהיה אני) אבל הוא מאוד מאוד אוהב את מיוז וזרם לגמריי. ההופעה הייתה אמורה להתחיל ב 21:00. בשש, אחרי העבודה מארק הלך למועדון ודיווח שיש כ 200 איש בחוץ. שזה אומר שהסיכוי שלנו להכנס מצויין. הורתי לו לא לזוז מהתור, אמרתי לבייביסיטרית לבוא, הזמנתי כרטיסים אונליין (אחרי רענון עמוד כל רבע שעה לוודא שעוד יש כרטיסים). חיכיתי לבייביסיטר וטסתי לעיר להחליף את הכרטיסים בצמיד ליד, באתי להחליף את מארק בתור למועדון ואז הוא הלך להחליף צמיד ליד, ואז היו שתי הופעות לא רלוונטיות לחיים שלי בכלל ואז ב 21:00 מיוז עלו. ויו אני אולי זקנה מידי לשיט הזה אבל זו הייתה אחת ההופעות הכי אדירות שראיתי אי פעם. וכמה קרובים היינו? ככה קרובים:
IMAG0269IMAG0304IMAG0319

ולחשוב שכמעט ויתרתי על החלום הזה.

ההרפתקאות המוסיקליות המשיכו להן בסוף ספטמבר עת נסעתי לברלין להופעה של סוויד. נכון, השנה איננה 1994, וזו לא הסינרמה, אבל האהבה שלי אל סוויד גדולה בדיוק כמו שהיא הייתה אז. ואלבום חדש הוא בהחלט סיבה למסיבה, ומצידי לנסוע לברלין כל סופ"ש, אז נסעתי. בקצרה אומר שההופעה הייתה עם מקומות ישיבה ואכן במשך שיר אחד שלם הגרמנים ישבו יפה מאוד אבל אחרי בערך 8 דקות כבר היינו כאן – מרי אזרחי!

IMAG0943IMAG0961IMAG0972IMAG0991

– אגב, ברט אנדרסון, הסולן ההורס, בדיוק חגג 51 ביום הופעה בברלין. עדין הורס כאילו הוא בן 24.

IMAG0992

ברלין הזו, כזו הזויה וכיפית. בדרך להופעה של סוויד האחות הברלינאית ואני לא ידענו לאיזה כיוון ללכת כשיצאנו מהסאבווי. עוד זוג תיירים מרומניה אובדי עיצות נעמדו איתנו. בחור גרמני שעבר על פנינו שמע אותנו מתייעצים ואמר "היי, לסוויד? בואו אחרי!". וככה הלכנו לנו כקבוצה לקונצרט וקשקשנו כל הדרך. הבחור הגרמני היה ממש נחמד! כשחזרנו הבייתה בלילה רציתי לכתוב משהו בעמוד של ההופעה בפייסבוק, לפני כחודשיים, כשקניתי את הכרטיסים, הייתה לי שם שיחה עם מישהו או מישהי, לא זכרתי, על זה שההופעה תהיה במקומות ישיבה והבטחתי לו/לה שאין מצב שזה יקרה. חשבתי לעלות תמונה של אנדרסון מקדמת הבמה ולחייך. כשמצאתי את הצ'ט ההוא מלפני חודשיים חשבתי שאני הוזה. לבחור שדיברתי איתו אז קראו קאזי. לבחור שלקח אותנו להופעה קראו קאזי וכן, הם היו אותו בחור! 

אח כמה כיף היה בברלין. פגשתי חברה אהובה שהכרתי דרך הבלוג הזה, ביליתי עם האחות הברלינאית, ואכלתי אוכל טבעוני מעולה. בנוסף הצלחתי גם להיות נוכחת בסדנא של יומיים לאקטיביסטים טבעונים שנקראת "הסברה טבעונית מדהימה" – ובהחלט היה מדהים ואני מקווה בקרוב לקחת חלק בקורס הכשרה של הסדנא ולהעביר אותה בעצמי.

IMAG1004

IMAG1006

הסדנא הייתה באוניברסיטה הטכנית של ברלין

עוד לא סיימתי עם ספטמבר. היו לנו אורחים לכמה ימים, תאומת האינסטגרם שלי ובעלה – מפלורידה. מהי תאומת אינסטגרם אתם שואלים? ובכן, ראשית חשוב להבין שאינסטגרם היא הרשת החברתית האהובה עליי ביקום. אני צלמת אובססיבית, ואני אוהבת את ההרגשה שיש לי שם. אני שייכת לקהילה בינלאומית ויש לי שם חברים בלב ובנפש כבר שנים רבות. זה המקום הראשון שבו לא הרגשתי טבעונית בודדה, והמקום בו מצאתי קרני אור כשדוריאן נולד. את יוכי (כן כן, יוכבד) הכרתי ממש בהתחלה, לפני חמש-שש שנים נראה לי. היא אהבה את המנה שלי שפורסמה באיזה חשבון של טבעונים ונהיינו חברות. אני זוכרת שמהר מאוד הבנו שיש לנו המון במשותף. מאותו טעם במוסיקה לקריאת אותם ספרים. יוכי ואני היינו מבשלות את אותה מנה באותו יום מבלי לתאם, היינו שמות את אותו צבע לק במקרה, החתולה שלה  היא העתק של החתול שלי, ולבן של יוכי, שגדול מלנון בחצי שנה, קוראים לנון. אפילו התברר לנו ששתינו היינו בקונצרט של רדיוהד בשנת 2000 בליברטי סטייט פארק. תאומת פלורידה שלי לגמריי! ואז הם החליטו לבוא לאירופה וקבענו שיבואו אלינו לכמה ימים וזה היה פשוט נהדר! כלומר היה מצחיק לראות אנשים שואלים אותנו "מה? איפה הכרתן?!" אבל כמו בחיים הווירטואליים היא ואני התחברנו גם בחיים האמיתיים והיא אפילו באה איתי לסדנאת בישול שלי אחרי שחמש שנים היא רואה אותן רק באינסטגרם. ולהמשיך את הביזאריות, הם נסעו לברלין בסופ"ש בו אני נסעתי לשם, ודירת האייר בי אנ בי שלהם הייתה מעבר לפינה של הדירה של המשפחה הברלינאית שלי. ברור. 

IMAG0689

IMAG0772

היא כזו מהממת!

אני קופצת בחינניות (איזו מילה נוראית, ממש!) מעל החופשה שלנו בארץ באוקטובר, אני אצטרך פוסט או שניים בנפרד עבורה וגם טיפול פסיכולוגי. בקצרה אסכם שחופשה עם שני ילדים היא איננה חופשה.

אבל חזרתי ישירות להמבורג ליום הקובייה הבינלאומי! בכל שנה, ביום שבת הראשון של נובמבר, בסמוך ליום גאי פואקס, אנונימוס מרימים הפגנה שמתקיימת במקביל בכל רחבי העולם. בשנה שעברה היינו 190 קבוצות, השנה היינו 500. יאפ. יש לי מקום חם בלב ליום הקובייה הבינלאומי, בשנה שעברה נסעתי לברלין (שוב פעם את, ברלין?) להפגנה הראשונה שלי וחזרתי משם עם ידיעה ברורה שאני רוצה להתחיל את הקבוצה של המבורג. 25 קוביות אחר כך ואנחנו מפגינים ברחבה של בית העירייה היפיפה של המבורג, עם 27 חברים חדשים שהגיעו לשעה של קורס קובייה אינטנסיבי ונשארו להפגנה הכי גדולה שהייתה לנו אי פעם עם 60 מתנדבים. גאווה עצומה.  

45415080_10156657262916399_2463924881180327936_n

אני צילמתי, אל תחפשו אותי!

45242475_10156657262631399_2792000008239448064_n

זו איננה קוביה ללא חיבוק קבוצתי – כן כן, תסמכו על המארגנת הישראלית לגרום לגרמנים לגעת אחד בשני. או לעמוד קרוב מידי אחד לשני 🙂

45389582_10156657890951399_5970506167850369024_n

ולסיום:

התוכנית בה אני מציגה מתכון לפלאפל שודרה, לא החלטתי אם אני יותר מובכת או יותר גאה. עשר שעות צילומים, כאב לי כבר הפה מרוב לחייך, וכמובן שהורידו את כל האג'נדה הטבעונית בעריכה! אבל היי, הייתה חוויה מעולה!

ולסיום 2:

לפני כמה ימים קראתי בלילה על המצב בתימן. הניו יורק טיימס עושה כתבות בנושא כבר חודשים והתחלתי לקרוא אחת ולא יכולתי להפסיק. ואז לא יכולתי להפסיק לבכות. 2018 ותינוקות וילדים מתים מתת תזונה, מרעב, ממחלות. אנחנו יודעים שהעולם דפוק אבל ראבאק, כזה דפוק?

לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה למחרת. אז בדקתי את האירגונים שהניו יורק טיימס המליץ לתרום להם (כי אין הרבה מה לעשות חוץ מלתת כסף). תרמתי 100 אירו אבל עדין הייתה לי תמונה של ילדה בת 7 שמתה מרעב בראש, והחלטתי לנסות לבקש מאנשים לתרום. מה שלא עשיתי מעולם כי אני לא ממש טובה בלבקש כסף מאנשים ולא משנה מה הסיבה. אבל עכשיו לי מטרה!

אנטר פייסבוק, הרמתי גיוס תרומות ל
International Rescue Committee בשם של דוריאן ולקראת יום הולדת שנתיים שלו בדיוק עוד חודש.

אלף אירו, זו המטרה שלי! ביומיים, החברים המדהימים שלי סגרו 500 אירו, ואז החלטתי לפנות לכל הפורומים שאני מכירה, בבקשה, אם אתם יכולים,תרמו! כל סכום מקרב אותי למטרה, כל סכום יעזור! 

התרומות מוכרות למטרות מס, פייסבוק לא גובה שום דמי ניהול, ואפשר לקרוא על הארגון והעבודה שלו בתימן בלינק למעלה.

אני מודה לכולם מראש, מעומק ליבי המדמם, על כל תרומה.

ולסיום 3 ואחרון – תשע שנות טבעונות מלאו להן השבוע. וחשבתי וחשבתי וחשבתי מה לומר בנושא וזה מה שיצא – וחשוב לי לחלוק את זה גם כאן, ולא, אני לא יודעת מה עובר על היישור לשמאל והפיסוק. אוף.

45808234_10156675041906399_8996365470319771648_n

Today marks 9 years of me being vegan, and as always I was planning a whole text, about me, about my story, about my journey. 
Me me me.

But then it hit me.
It's not about me. 
It's about billions of animals; abused, tortured, killed. About mothers and their babies. About helpless creatures that trust us and need us. It's about this world that I love so much; about its inhabitants, all of them. And it's about the future of my kids.

And as much as I love to celebrate my veganniversary, I know for sure that this decision (best one ever!) isn’t that challenging, or that hard, or some kind of a huge accomplishment. This is a basic, compassionate, moral, and loving decision. This is the right thing to do.

Join me… because although there is a lot of work to do, and lots of wars to fight for, it is rather beautiful being on this side.
💚

וראיתם מה זה? אף מילה על הילדים. רק אני אני אני. 

IMAG5268
עד לפעם הבאה!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s