פתאום השמיעו סוויד ב 88, לא כזה נדיר, הם משמיעים סוויד לא מעט, ובכלל התחילו לחרוש שם על מוסיקה איכותית שפעם בקושי היו משמיעים (יש לי רשימה שהולכת וגדלה של שירים שהיו עושים לי כיף בלב כשהיו מושמעים ועכשיו זה קורה לעיתים קרובות יותר והכיף הולך וקטן). סוויד זו הלהקה שהכי מחזירה אותי לתיכון, כיתה יוד ככה, בפעם השנייה (עשיתי את כיתה יוד פעמיים) – עם כל מה שנלווה מסביב: ד"ר מרטינס שחורות, טייצים, חולצות גזורות של הסקס פיסטולס, עגיל באף, שיער בצבעים שונים, איילינר, השעיות חוזרות ונשנות מבית הספר, מלחמות נגד כל העולם (נו טוב, נגד בית הספר), תחילתה של התעניינות אינלטקטואלית במיליון נושאים שגם היום נמצאים בחיי (צ'כוסלובקיה למשל). אלו היו שנים שלא הערכתי כראוי בעודני חווה אותן אבל זה ממש לא הוגן לשפוט אותי, כי זה מאוד טבעי לא להעריך משהו כל עוד נמצאים בו. אלו היו שנים של אהבות ראשונות, ובילויים בבוסתן על החוף, השנים של פסטיבלי רוק באילת שהיו הדבר הכי כיפי שיכל להיות באותו הזמן. זה היה העידן של ערוצי המוזיקה בזמנים שעוד השמיעו בהם מוזיקה ועשו קליפים מפוארים. המוזיקה הייתה פסקול בלתי נפרד מהתקופה הזו אצלי. לצד "קלאסיקות" מתבקשות, סוויד שזכו בתחרות הקליפים הראשונה של אמ טי וי נכנסו לי לחיים ולא יצאו משם עד היום, יחד עם רדיוהד שהוציאו את קריפ באותה השנה. והנה סוויד ברדיו, וזה תענוג צרוף, זה אושר עילאי של מוסיקה משובחת מימים עברו שמחזירה אותי למקום אחר, בו הייתי ההתחלה של מישהי שאני היום. ואז הקריין ברדיו אמר: "סוויד מ 1993". ואני נפלתי לתוך תהום. 1993 הייתה לפני 25 שנים. רבע מאה עברה מאז.
זה היה הזמן בו חתמו על שלום עם ירדן ובאוויר הייתה אופטימיות מרצדת כזו, עם קצת נצנצים שמסנוורים. זו הייתה השנה שצ'כוסלובקיה התפרקה והפכה לצ'כיה וסלובקיה. וואצלב האוול נבחר לנשיא צ'כיה, וקלינטון הושבע לנשיא ארה"ב . זו הייתה השנה בה האיחוד האירופאי הפך לאיחוד האירופאי בעקבות אמנת מאסטריכט. השנה בה נחתם הסכם אוסלו והביא איתו תקווה עצומה, השנה בה התרחשו המהומות נגד הצבא האמריקאי במוגדישו. השנה בה ערוץ 2 התחיל את השידורים המסחריים שלו, והשנה בה נסגר עיתון הבית שלנו,"חדשות". והשנה בה האף בי איי ניהל קרב הזוי נגד דיוויד כורש והמאמינים שלו בווקו טקסס (ואני התחלתי להתעניין בכיתות משיחיות). זו הייתה שנה בה היה לי חבר בשם טל בתל אביב והייתי נוסעת אליו בסופי שבוע, עוברת בתחנה המרכזית החדשה שבדיוק פתחו (היא הייתה דוחה וגועלית גם אז). לטל היו כבלים ואני זוכרת שהוא הקליט לי, מתוך אהבה עמוקה, את תחרות הקליפים של אמ טי וי, זו שסוויד זכו בה. עד כמה שידוע לי טל היום חרדי היכנשהו בארה"ב. כיוון שאז לא חשבתי לרגע שהוא יגיע אליו.
למרות שערוץ 2 החל לשדר, לאילת הוא הגיע קצת באיחור, לא לכולם היה אותו, וכבלים לא היו כמעט לאף אחד. אבל לנועה היו גם היו, והיינו מתנחלים אצלה ימים שלמים ורואים קליפים שוב ושוב.
במוזיקה זה מה שניגנו ללא הרף ב 1993:
וכמובן, ללא הפסקה:
ברט אנדרסון היה הדבר הכי מדהים על מסך הטלוויזיה שלי באותו זמן. הוא היה צעיר, הוא היה יפייפה בצורה מיוחדת, הוא היה לא גברי במיוחד, היה לו קול עם טביעת אצבע מטורפת, והיו לו ולסוויד שירים שכל כך אהבתי, המילים היו מטורפות, המוסיקה הייתה פסגת החלומות של האינדי והבריטפופ, ותכל'ס, גם היום אני נמסה מהשירים האלו. אבל לחשוב שעברה רבע מאה מאז זה קצת מטריד. אולי בעיקר כי אני זוכרת את התקופה הזו היטב. אבל ממש. הייתי בכל הופעה של סוויד בתל אביב. היו לדעתי ארבע הופעות ובכולן הייתי. הייתה הופעה שבוטלה בעקבות רעידת האדמה ההיא בטורקיה.
אני זוכרת שלא משנה היכן הייתה ההופעה תמיד נגנו לפניה את הסקס פיסטולס. משהו לא ברור כזה. סוויד התפרקו והתאחדו והתפרקו והתאחדו ולפני כמה שנים באו להופיע בהמבורג, הופעה מיוחדת, השקה של אלבום חדש. לא היה לי עם מי ללכת כי כמות האנשים שאוהבים את סוויד שאני מכירה בעיר היא אפס. אבל זה לא מה שימנע ממני ללכת ומצאתי כרטיס ברגע האחרון מבחורה שלא יכלה ללכת, מארק הלך ליום הורים בגן של לנון, וזו הייתה הפעם הראשונה שלקחנו בייביסיטר זרה לשמור על לנון, ואני הלכתי לראות את סוויד. אני זוכרת את עצמי עומדת בכניסה להופעה וחושבת שאני כנראה קומליטילי היי כי שוב ניגנו את הסקס פיסטולס! אבל בעיקר הייתי בהלם מכמות האנשים המבוגרים, בואכה זקנים כאלו, שהיו שם. לא הבנתי מה האנשים האלו עושים שם בכלל, איך הם קשורים לסוויד, כל מיני מבוגרים פלוס שמנסים להראות קולים וצעירים. מי אתם לכל הרוחות? ואז הגיעה סטירה מצלצלת: הם אני. גם אני כבר לא בת 17 עם אייליינר שנוסעת לראות את סוויד בסינרמה בתל אביב. האנשים הללו בגילי! משבר אמצע החיים במלוא הדרו. מתי נהייתי אישה בת 40 אמא לשני ילדים?! לורד הב מרסי!
סוויד נתנו הופעה מדהימה באותו ערב. האולם הגריאטרי השתולל כמו שלא ראיתי עד כה בהופעות בגרמניה (אני צריכה פוסט שלם על התנהגות גרמנים בקונצרטים) – סוויד הרימו את האולם ואני, רוקדת ושרה איתם בקולי קולו הבנתי שפאק איט, אני עדיין אותה ילדה בת 17 עם איילינר. שנוסעת באוטובוס לתל אביב לראות את סוויד.
ואף מילה על הילדים? היום לא, רק תמונות:
לא בטוח לגביי השעועית…
שמש, ענן, וקשת!
בלון קשת!
ולמעבר החד של הפוסט:
I MADE THIS!
הקובייה השנייה של המבורג התקיימה בשבת האחרונה, קדמה לה סדנת מתנדבים שאירגנתי, עם אקטיביסט אמריקאי מנוסה – ג'וש שמו. לקח לי קצת זמן למצוא מקום לעשות את הפגישה אבל בסוף אירגנתי את זה בפוני בר, זה בר קפה של סטודנטים שביליתי בו לא מעט בזמן בו הייתי אמורה לכתוב את הדוקטורט שלי וגם אירגנתי שם לא מעט אירועים בעבר. כולם הסכימו שזה היה מקום מצויין לכזו פגישה!
היו ארבע מעלות בשבת, והיה לנו מאוד קר, אבל זה לא מנע מאיתנו לעמוד בכניסה לאירופה פסג'ה המול של המבורג במרכז העיר – ולדבר על טבעונות עם כל מי שעצר לצפות בסרטים והראה נכונות להכנס איתנו לשיחה בנושא.
דיברתי עם למעלה משלושים אנשים בשבת. השיא היה בדמות שלוש נשים, אחת מהן התחלחלה מהסרטים שהקרנו. ומיינד יו, אנחנו מראים דברים שהם יחסית מיינסטרים – שקורים בכל יום מיליון פעמים בכל רחבי העולם – לא מראים משהו יוצא דופן באכזריותו – רק את האכזריות הבסיסית, היומיומית. השיחה התפתחה איתן לכיוון חיובי ואמיתי, ואפילו הראתי להן את העוגיות לקריסמס שהכנתי עם לנון (כי אחת מהן תהתה איך אופים ללא ביצים). בשלב מסויים אחת מהן אמרה שהיא אוכלת רק מעט בשר ואני אמרתי שלצערנו זה לא משנה הרבה כי החיה עדיין מתה, החיה לא יכולה למות רק מעט. אמרתי לה שרבע שעה של אכילת סטייק זה סוף החיים לפרה. והן אמרו לי במבוכה שהן בדרך לבלוק האוס, רשת סטייקיות שיש סניף שלהם ממש צמוד למול. השיחה המשיכה, הן לקחו את הכרטיסים וראיתי שהן במקום אחר בנוגע לטבעונות. איחלתי להן בתאבון אבל שלושתן קפאו. אנחנו לא יכולות ללכת לאכול עכשיו בבלוק האוס הן אמרו לי. בהמלצתי, הן חזרו למול לאכול המבורגרים טבעונים במתחם מזון. הן חייכו והיו שמחות כשהן פנו חזרה למול, והחיבוק הזה איתן היה בלתי נמנע:
השותף שלי לארגון בהמבורג
ג'וש האמריקאי – This Little Vegan
ולסיום, הראמן של אתמול:
A Girl Named Lennon 