79. החלטות

IMG_20171114_081653_141

כשדוריאן שוחרר מבית החולים, הצוות הרפואי, מנהלת המחלקה והמנתח הראשי, הדגישו שאסור לנו לטוס איתו. הכירורג הראשי אמר לי "לא תסעו לתל אביב מספר שנים" ואני השלמתי עם זה. כך חשבתי. הם הסבירו שלחץ האוויר במטוס מסוכן או לפחות לא ידוע איזה נזק הוא יוכל לגרום לריאות העדינות של דוריאן, הם הסבירו שהרכב האוויר בקבינה לא נקי ועלול להיות מסוכן לריאות, והם הסבירו שלאור העובדה שיש לדוריאן רשת של גורטקס בסרעפת מוטב לנו לחכות. זו המציאות וזה בסדר. מארק ואני הפנמנו. אבל עברה כבר למעלה משנה מאז שהיינו בארץ. והקיץ כאן השנה לא היה קיץ. וקר מאוד כבר, ואפור, וגשום, ולנון לא מפסיקה לבקש, על בסיס יומיומי, ללכת לים של סבתא רוזי ולשחות, ואני כל כך מתגעגעת להורים שלי וסבתא שלי, ואני כל כך רוצה לשחות בים שלי וללכת יחפה על החוף, ואני כל כך רוצה פלאפל ושמש מלטפת ורעש עדין של ים, ולפגוש חברים שאני אוהבת. אני כל כך רוצה.

אנטר ראיינאייר.

אולי לא הייתי שוקלת לנסוע אלמלא ראיינאיר היו מציעים טיסות מברמן (מרחק שעה נסיעה מהמבורג) לשדה התעופה שליד אילת, עובדה, במאה אירו. במחיר כזה כבר לא היו לי תירוצים. יחד עם מלון ללילה בברמן (הטיסה לפנות בוקר) – לנון ואני טסות במחיר של פחות מכרטיס אחד של טיסה ישירה מהמבורג לנתב"ג. מארק למעשה הציע את הרעיון, ואני יודעת שהוא עצוב כי הוא מאוד אוהב את אילת, הוא מסוגל לשבת על החוף ולבהות בים שעות. אני יודעת כמה הוא אוהב שאנחנו מביאים אוכל מארומה ופותחים וסוגרים את החוף. אני יודעת כמה הוא אוהב לצלול במגדלור, וכמה הוא אוהב את השקשוקה של אבא שלי. אבל החלטנו. החלטנו שלנון ואני נסע לאילת לשבוע, שמארק יקח את שבוע החופש האחרון שלו וישאר עם דוריאן בבית. החלטנו שזה הדבר החכם לעשות, אני זקוקה להפסקה כזאת מאוד, אני צריכה את זה. ולנון, גם ללנון מגיע איזו חופשה והפוגה קלה מהגן והגשם והקור. היינו רוצים כמובן שזה יהיה אחרת, כמובן שהיינו מעדיפים חופשה משפחתית שתכלול את ארבעתנו אוכלים ארטיקים על החוף, אבל מציאות היא מציאות ובשנה האחרונה למדנו בעיקר להתמודד עם מציאות שלא ניתנת לשינוי. מתי נוכל לטוס עם דוריאן? לא ידוע. במרץ יש פגישה עם הכירורג לביקורת ואז נראה מה הוא יאמר.

IMG_20171117_163348_966

עץ שכונתי לא קשור

היום בצהריים לנון ואני נקח רכבת לברמן, נבלה חצי לילה במלון, ונטוס לעובדה על הבוקר. ההורים שלי יחכו לנו שם. כמובן, כהרגלי, אני חולה. משהו בין שפעת לצינון. כואב לי הכל ואני עייפה אבל אני בטוחה שחוק ה"מחלה בעיר אחת לא תקפה בעיר שנייה" יעבוד גם הפעם.

IMG_20171115_160506_294

לנון מדגימה יכולות תעופה 🙂 

ההכנות ליום ההולדת של דוריאן בשיאן. תהיה מסיבה גדולה יום לפני יום ההולדת, וביום ההולדת עצמו 11.12, אנחנו מתכננים לחגוג בטיפול נמרץ עם הצוות הנהדר שם שהציל את חייו. ביקשתי גם מאומות הפייסבוק והאינסטגרם לשלוח לדוריאן כרטיסי ברכה לקופסאת זכרון שלו. קופסא סגולה שחשבתי למלא בכל מה שקשור אליו, כמו ברכות ללידה, מוצץ אהוב, ונעליים ראשונות, וכרגע היא מכילה בעיקר טפסים ודוחו"ת רפואיים. אני רוצה שהקופסא הזו תתמלא בכרטיסים שמחים וחיוביים! אם אתם רוצים לשלוח לדוריאן כרטיס ליום ההולדת אנא אמרו לי ואני אעביר לכם את הכתובת שלנו בפרטי.

IMG_20171111_125152_199

בנוסף, אני כמובן עובדת על וידאו יום הולדת – מסורת שהתחלתי עם לנון ולא נראה לי שיש סיבה שאפסיק. 365 ימים של דוריאן, עם תמונה מכל יום (כמעט) מהשנה הראשונה שלו. במסגרת ההכנות סיננתי למעלה מ 10,000 תמונות וקטעי וידאו. זו לא הייתה משימה קלה… בעיקר מכיוון שפתאום התמונות שלו מבית החולים נראו לי סוריאליסטיות לחלוטין. מי זה הילד הזה שם בתמונה? התינוק הזה? זה דוריאן? זה דוריאן שנעמד בכל רגע נתון, מחייך ומקשקש, רודף אחרי ואצלב, נותן נשיקות ללנון, ויש לו עיניים כחולות עצומות? זה התינוק הזה שישן עם כל הצינורות שיוצאים לו מהגוף? אני לא זוכרת את הזמן הזה, או שאני זוכרת אבל לא רוצה לזכור? אולי אני זוכרת רק את הצילום? אולי יצרתי חומה שעשויה מהדחקות? ובעצם מה זה משנה? משנה מה היה אז? או משנה מה שקורה איתו עכשיו?

IMG_20171116_162425_201

ולמעבר החד של הפוסט: מנהל בית הספר לבישול בו אני מלמדת בישול ישראלי טבעוני, כתב לי לא מזמן שכל חמשת הסדנאות הבאות שלי כבר סולד אאוט. בנוסף עשו לי בוקינג לסדנאת בישול פרטית לצוות של גוגל. ובכן, זה מאוד מחמיא לי והאמת היא שהסדנאות שלי תמיד סולד אאוט אבל לא כזה זמן ניכר מראש! משהו לא הסתדר לי. ואז במקרה גיגלתי את שמי ושם בית הספר, רציתי לתת לינק לחברה. ומה גוגל מראה לי? שכתבו על הסדנא שלי בחמישה אתרים שונים (!) של המבורג! המלל הוא אותו מלל שנלקח מהאתר של בית הספר, מה שמעיד שכל האתרים כנראה משוייכים לאותה קבוצת פירסום. מי עומד מאחורי זה? אין לי מושג אבל יו איזה כיף זה! הנה דוגמא אחת ודוגמא שנייה ודוגמא שלישית.

ואם כבר אוכל, סוף סוף (אבל באמת) יצא לי לנסות את ההמבורגר הטבעוני של וינסנט ויגן – מה שחל כמשאית מזון מקומית והפך לרשת קטנה, עכשיו עם מסעדה במתחם המזון של המול היקר והגדול בהמבורג. מה אומר ומה אגיד. ההמבורגר הטבעוני הכי טעים שאכלתי אי פעם.

IMG_20171117_133150_763

התרגשות ניכרת גם בגזרת "אנונימוס פור דה וויסלס" המבורג! הקבוצה שהקמתי נפגשה לראשונה לפני שבוע, היינו שמונה, טבעונים עם אש אקטיביסטית בוערת. הזמנתי כבר את כל הציוד שאנחנו צריכים (זו האחריות שלי בתור המארגנת) ויש לנו כבר תאריך לקוביה הראשונה, 9.12 – כן כן, יום לפני המסיבה של דוריאן, לא יודעת מה חשבתי לעצמי (ברור מאליו שלא חשבתי בכלל) אבל אני אתמודד! ההתרגשות לקראת הקוביה הראשונה בשיאה, עוד אין לנו מיקום מכיוון ששווקי חג המולד כבר התנחלו להם בכל כיכר מרכזית שווה, ובנוסף קיים בהמבורג איסור הפגנה באיזור המרכזי של בית העירייה – איסור שהתחיל בשנות העשרים למעשה. כרגע אנחנו עוד בבירורים (כי אולי יאשרו לנו בכל זאת – אנחנו לא פוליטיים ולא דתיים). אני כל כך גאה להיות המארגנת של המבורג, אין לכם מושג!

ולסיום, אמנות של לנון:

כאן היא ציירה את כל המשפחה כולל אמא שלי עם משקפיים ודוריאן עם מוצץ:

IMG_20171117_224350_735.jpg

והנה הקשת הראשונה שהיא ציירה:

IMG_20171119_085713_035.jpg

להתראות בפעם הבאה, אחרי שבוע באילת!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s