לעיתים ממש ממש קרובות אני מסתכלת על לנון ותוהה מי זו הילדה הגדולה והיפיפייה הזו? זו עם העיניים הכחולות העצומות והחיוך שחושף שיני ערפד קטנטנות. היא שלי הדבר החלומי הזה? כן כן, אותה אחת שמקשקשת שוטף בגרמנית, ובעברית עם מבטא גרמני קל. משלבת את השפות עם קצת אנגלית ומשבשת את הפעלים בעברית וגורמת לי לצחוק כל הזמן (אבא באה מהעבודה!). איך היא כבר בת שלוש לא ברור לי?! אני זוכרת שהיא עוד ינקה ולא היו לה שיניים והיא זחלה ואמרה מימא במקום אמא. וזה לא היה מזמן! הילדה הזו שטסה על אופניי הריצה שלה במורד הרחוב לעבר הגן, והיום הלכה לרכב על האופניים החדשים שלה בפארק עם אבא, זו שמחלקת לי הוראות (שוקו! אבל לא חם! לא חם אמא!) ושהמילה החביבה עליה בשבועות האחרונים היא "לא" וגם הרבה "ניין" ויש גם תנועות ראש נמרצות מצד אל צד. זו שלא משנה מה תציע לה תבחר אופציה אחרת ותנהל משא ומתן עיקש בנידון. הילדה הגדולה הזו שכבר לא צריכה אותי לשום דבר בגן שעשועים (מלבד הנדנדה הגבוהה), שיודעת בדיוק מה היא רוצה לאכול (או יותר נכון לא לאכול), זו שמצביעה על מקררי הגבינות בסופר ואומרת "זה חלב של הבייביז של הפרה!" או "איכס" ליד ויטרינת הבשר. מי זו הילדה המהממת הזו ואיך היא כבר בת שלוש? היא רוצה שאשים לה לק! היא יודעת כבר לבחור בנטפליקס את הסדרות שלה (שון הכבש, ג'ורג' הסקרן, טרוטרו, פוקיו, וכמובן פפה האהובה), היא רוצה לראות פרוזן לעיתים קרובות וגם מזמרת "לט איט גוווווווווווווווווווווווווווו" ותוהה מה קרה להורים של אלזה ואנה (הממממ…). איך היא כבר בת שלוש? מי זו הדעתנית החכמה הזו שלא מוכנה שאעשה לה כלום בשיער ומורידה את הסיכות אחרי שנייה?אני זוכרת שלא היה לה שיער פעם! זו כשאני שואלת אותה מי ברדיו אומרת תמיד "פינק פלויד" ולאחרונה התחילה להטריל אותי עם "אמא, מי ברדיו?". מי זו הקטנה הלא הקטנה הזו שיש לה קול מיוחד, עדין ומצחיק, איתו היא מדברת אל דוריאן, קוראת לו "קליינה מאוזי" ושלשום אמרה לי "אני אוהבת דוריאן!" (עובדים על מילות יחס!). מי זו הילדה היפה הזו, הרגישה והחכמה שידעה בבירור את מי היא רוצה להזמין למסיבה שלה ומה היא רוצה שיהיה במסיבה ("נרים על העוגה לעשות פווו פוווו. אחת שתיים שלוש"! ובלונים!) אותה ילדה שלקח לה שבע דקות להפטר מהחיתולים אבל לא מוכנה להפרד מהמוצץ. שמאוד אוהבת לשמוע את "הילדה הכי יפה בגן" והצעצוע האהוב עליה הוא זכוכית מגדלת, זו שמציירת יפייפה וממציאה שירים ולוקחת את ברברה, הבובת קופה שלה לכל מקום. המורדת הזו, תכולת העיניים, עם החיוך הממזרי, זו הילדה שלי ואני הכי גאה בה בעולם!
כמידי שנה, הנה הוידאו השנתי עם תמונה מכמעט כל יום. השנה יותר מתמיד בולטת העובדה שלנון גדלה מאוד. בתמונות הראשונות היא ממש בייבי, בתמונות האחרונות היא כבר ילדה גדולה. השנה החלטתי ללכת על פס הקול משנה שעברה – הוא מתאים וחוסך לי התלבטויות שיכולות לקחת עד יום ההולדת הבא של נושקה. אבל חסל כתיבה, הנה היא, השנה של לנון:
הנה השנה שעברה:
והנה הוידאו הראשון:
ואז הגיע היום – לנון שחיכתה ליום ההולדת כחודש (כל בוקר קמה וטענה שהיום הוא יום ההולדת שלה) התעוררה ורצה בבית בשמחה בעודה צועקת גבורטסטאג ללנון!!!
כבר בדרך לגן לנון התחילה במסיבות:
אחרי הקיטה (גן בגרמנית) התחילה המסיבה הרשמית: ובאו הסבא והסבתא, ודודה פפס מתל אביב, ודודה חגה וההורים שלה שבמקרה היו בהמבורג, ובאו חברים מהגן ומהשכונה, והיה המוני ורועש ומאוד מאוד מאוד שמח! כמו בכל שנה אני מסבירה שחלק מההורים לא מתים על תמונות ילדיהם באינטרנט ולכן אני מעלה רק תמונות בהן לנון נראת כאילו הייתה לה מסיבת הקיץ של אביה. אבל לא, כמובן שלא!
בגזרת האוכל למדתי מניסיון ממסיבות של הורים אחרים: ילדים בגיל הזה לא אוכלים כלום כמעט. הכנתי שבלולי פיצה שגם בשנה שעברה היו להיט. הכנתי גם סנדוויצ'ונים קטנים עם גבינת שמנת ומלפפונים וגם כאלו עם חמאת בוטנים וריבה. היו בייגלה וכל מיני חטיפים על השולחן, ואחותי עשתה שיפודי פרי (מארק אמר שהילדים לא יגעו בזה, הא הא, הם דווקא כן אכלו את זה!), היו גם שקיות קפריזון שזה כמו טרופית בטעם תפוז. הכנתי גם רד וולוט קאפקייקס עם קצפת – הסיפור היה שרציתי להכין ריינבו קאפקייקס ועשיתי כמה ניסיונות שהצליחו יפה (למסיבת קיץ בגן) אבל כשהכנתי אותן יום לפני המסיבה שמתי לב שהן לא נראות משהו ואכן יום למחרת עשינו בקרת איכות שבסופה העפתי לפח 24 ריינבו קאפקייקס. ואז הכנתי את הרד ולווט שמעולם לא הייתה לי נפילה איתן. דאם יו ריינבו קאפקייקס!
להורים היה אוכל קצת יותר מתוחכם. מאוד רציתי להכין שולחן בסגנון "קארקטורי" – מעין לוח עץ עם כל מיני גבינות ונקניקים ופירות וירקות וכיו"ב. היו מטבלים, קרקרים, שבלולי פיצה ופסטו, עלי גפן, זיתים, עגבניות מיובשות, סלט פסטה מקסיקני, נקניקיות בבצק עלים (משה בתיבה? חזיר בשמיכה?), ואכן גבינות וסלמי טבעונים, והכנתי גם את גבינת השמנת מהקשיו עם החמוציות והפיסטוקים ואחת עם זעתר, וכן, גם להורים היו רד ולווט קאפקייק:
כמובן שהייתה עוגת שוקולד ענקית שהילדים אהבו מאוד מאוד, כן כן, את אותה עוגה שאני מכינה כל שנה – תראו את הפוסטים של יום הולדת שנה ושנתיים. הכנתי גם אחת למסיבה בגן והגננות דיווחו שהילדים מאוד נהנו. לינק למתכון המנצח הזה – כאן.
לנון כיבתה את הנרות בצורה מושלמת ואז ממש זעמה כשרציתי לחתוך את העוגה!
היא קיבלה המון המון מתנות מושקעות ומקוריות ואוהבות ולמרות שנהנתה מהכמות ומלפתוח אותן שמנו לב שמה שהיא הכי אהבה זה את הבלון הצהוב שהגיע עם אחת מהמתנות ואת המדבקות שהגיעו עם מתנה אחרת. ילדים בגיל שלוש הם כנראה לא דבר חומרני במיוחד:
והנה היא צופה לראשונה בוידאו יום ההולדת שלה:
אז כמו שכתבתי – אחותי הייתה כאן, והלכנו לדום – לנון והבסט פרינד שלה התרוצצו בקריאות שמחה והתפעלות:
היינו גם במצעד הגאווה:
לתומי חשבתי שלנון תוכל לוותר על שנת צהריים פעם אחת. היא מאוד התלהבה מה"ריינבו פארטי" כפי שהיא קראה לה, אבל זה נגמר בזה שהיא נרדמה עליי באמצע המצעד, ולא, המשאיות שעברו עם מוסיקת הטכנו בפול ווליום לא הזיזו לה. חתכנו למול באיזור ונתנו לה לישון על אחת הספות. היא ישנה שעתיים (!). איי קיד יו נוט!!!
והנה תמונות מקבילות מלפני שנתיים בדיוק:
וגם התחלתי לרוץ שוב כי יש לי בערך חמישה עשר קילו מיותרים (ואחותי רצה כל יום כמעט!):
וגם היה לי יום הולדת וקיבלתי מעצמי קעקוע חדש, וספרים מאחותי, ומסג'ים (שניים!) ממארק ודודה חגה, וחברה אפתה לי עוגת שוקולד טבעונית, ואחותי ואני שתינו בירה כבר ב 11:00:
כן, זה דוריאן אוכל טישו.
ולמעבר החד של הפוסט – בכל החגיגות וההמולה והבלאגן והשמחה – דוריאן הדאיג אותנו מאוד באחד הערבים והגענו כמעט בלי לבזבז שנייה לחדר המיון. לונג סטורי שורט (וגם יהיה עידכון כשימלאו לו שמונה חודשים) הסתבר שהיה לו איזה וירוס בבטן שגרם לו להקיא ולכן הוא קיבל עירויי ונשאר בבית החולים שני לילות. אצלי התחילו כבר בחדר המיון תסמיני פוסט טראומה קלים מה שהביא את מארק להשאר עם דוריאן את רוב הזמן בבית החולים ואני לנצח אסירת תודה שיש לי כזה בן זוג. אחרי יומיים דוריאן החלים והתחזק וחזר הבייתה אל לנון שממש התגעגעה אליו ואל מעיכת בננות סדרתית.
