61. Letting Go

שבוע שלישי בגן החדש ואני מרוצה ברמות חדשות. ללנון יש גנן וגננת, שניהם הורסים, מקסימים, נעימים, מקצועיים. לנון הולכת בשמחה לגן (שש דקות הליכה מהבית, איתה זה בערך רבע שעה) ואפילו יש האשטאג לאירוע. בימים האחרונים קצת קשה לה להפרד ממני לשלום בגן מה שהפתיע אותי מאוד כי היא ממש לא כזו בדרך כלל, בגן הישן היא הייתה נכנסת פנימה בלי לומר לי להתראות אפילו, אני לא בטוחה אם זה אמיתי או משחק (יש לה יכולות דרמטיות יוצאות מן הכלל!) – אבל בכל מקרה זורמת איתה, היא עדין בת שנתיים ועדיין בגן חדש!

פעם לא הייתי כל כך טובה בלתת לדברים ללכת, היה לי מאוד קשה להפטר מדברים ולומר להם שלום, וגם היום זה לא פשוט עבורי.  כלומר,אני משחררת הרבה יותר מבעבר, אבל עדין קשה לי. חפצים, אנשים, זכרונות, חרטות, ורגשות. קשה לי לשחרר, קשה לי לומר שלום. אבל כמו עם הרבה דברים שחשבתי שהם לא אני (קוסברה, לגור בגרמניה, ג'וגינג), למדתי בשנים האחרונות כמה זה בריא וחשוב לומר שלום. אין ספק שזה לא בטבע שלנו לתת לדברים ללכת, אבל אפשר ללמוד איך לעשות את זה וברוב המקרים ההרגשה אחר כך תהיה נפלאה – אפשר לנשום!

בראש ובראשונה למדתי שחשוב מאוד לומר שלום גם לאנשים שאוהבים או אהבנו או אנשים שמכירים שנים רבות ומה לעשות הדרכים נפרדו, החיים הובילו אותנו למקומות שונים וזה שבילינו יחד שעות בכיתה י' מעשנים במחששה יחד ומאזינים לדיויד בואי זו לא סיבה להאחז בחברות שלא תורמת לי שום דבר לחיים. אני יודעת שזה לא תמיד הוגן לשפוט חברות לפי תרומה לחיים אבל יש הרבה מקרים שהניתוק הוא דווקא הדבר הנכון לעשות, אפילו אם קשה מאוד, ובמיוחד אם צד אחד בלבד עושה את רוב המאמצים לשמור על אותו קשר. אין שום דבר בריא בחברות שנשענת על זכרונות מהעבר בלבד ולא מפרה את ההווה, אז כן, לא היה לי קל, אבל אמרתי שלום למספר אנשים שהיו נוכחים בחיי שנים רבות ואהבתי מאוד ואני עדין אוהבת, ואני בסדר גמור עם זה ויודעת שהם בסדר גמור עם זה, גם.

מזכרונות ורגשות ממש קשה לי להפרד, עד היום – הם מי שאני, הם יצרו אותי, הם המכלול שלי כבן אדם. אבל מה לעשות ויש כמה כאלו שלא מרפים ולא מניחים ובשום אופן לא תורמים בצורה חיובית לחיים העכשויים שלי? גם איתם למדתי להתמודד, בעיקר בזכות מארק שבתחילת היחסים בנינו, ככשאלתי על מה הוא מתחרט בחיים, הוא הביט בי מופתע ביותר ושאל אותי מה ההגיון בלהתחרט על משהו שהיה בעבר ואין שום דרך לשנות אותו וגם ככה אי אפשר לדעת מה הייתה יכולה להיות ההשפעה שלו. כמה פשוט ככה גאוני. וכשחיים עם אדם שחיי ככה את חייו לומדים לא לתת לעבר לשלוט בהווה – או לפחות מנסים, כי באמת שאין טעם. זה לא אומר שהדחקתי את הזכרונות והרגשות, אבל בהחלט למדתי לא לתת לשליליים מבניהם לענות אותי. ולפעמים עולות בי מחשבות חרטה (למה לא לקחתי את משרת ההוראה שהוצעה לי בניו יורק כשלמדתי בקולג, למה לא סיימתי את הדוקטורט, למה לא נסעתי להודו) אבל אז אני מזכירה לעצמי כמה אני אוהבת את החיים שלי ואת המקום שאני נמצאת בו ולכי תדעי אם הייתי מגיעה לאותו מקום אם הייתי בוחרת בנתיב אחר שלפעמים ובדיעבד נראה לי יותר אטרקטיבי.

להפטר מחפצים בהחלט לא היה קל עבורי אבל בשנים האחרונות עברתי תהליך מאוד חשוב בו הבנתי כמה הכרחי להפטר מחפצים שלא צריך (לא כולל ספרים. מספרים לעולם לעולם לעולם לא נפטרים, אפילו אם הם גרועים ביותר).

 זה התחיל עם בגדים שאני כבר לא לובשת (והיו לי בגדים שעוד קניתי בניו יורק לפני עשר שנים) – לאט לאט למדתי לתרום כל בגד שלא לבשתי לפחות שנה, וזה הפך לכלל אצלי עם בגדים: מה שלא נלבש כשנה לא ילבש. מניסיון. כלי בית וחפצים שאני כבר לא משתמשת בהם נהגתי לאחסן בעליית הגג, חושבת לעצמי שאולי יום אחד כן אכין גלידה עם המכונה מצ'יבו, יום אחד כן אשתמש במייבש חסה, יום אחד אקנה ורד ארוך לשים באגרטל, או שיום אחד כן אצטרך מכתש ועלי. נחשו מה? זה לא קרה. למדתי להעביר, לתת, ואפילו למכור בקבוצת אמהות המבורגריות בינלאומיות בפייסבוק. הדירה שלנו היא מופת לדיקלטרינג וכיום אני ממש גאה ביכולת שלי להפטר מדברים מבלי לחשוב פעמיים. (ואם מישהו צריך ייעוץ לגביי דיקלטרינג, ארגון וסדר, אני כאן!).

לאחרונה ריכזתי, סיננתי, ומיינתי כמויות בגדים שכבר לא עולים על לנון (דאם היא גדלה ממש מהר!), היה לי קשה לכמה רגעים להציע אותם למכירה בקבוצת אמהות – אבל אז הבנתי שנכון, אני לא אתעשר מכך, אבל בהחלט לא ארגיש כאב לב על כמות בגדים שכבר אין לי מה לעשות איתה. זה לא קל, אלו הבגדים הראשונים של לנון, בגדים שאני זוכרת כל מיני אירועים מיוחדים שלה לובשת אותם. אבל אני באמת לא צריכה אותם, וחשוב לפנות מקום לקראת החודש הבא, חשוב לתת לעבר להפוך לעבר ולמגירות להפוך ריקות. אין לי מה לעשות עם הדברים הללו וכן כן, זה קשה לומר להם שלום אבל חשוב לתת להם ללכת.

וככה מיינתי אתמול ערמות, עם לנון משחקת בינות הבגדים שלה ומידי פעם מרימה פריט ואומרת לי "זה של לנון" או מנסה למדוד משהו שאין סיכוי שיעלה עליה.

imag7897

ומה לגביי יצירות האמנות של לנון? כרגע אין שום סיכוי שאתן להן ללכת… את רוב הציורים אני מרכזת בקלסר עם ניילונים, ואת היצירות האחרונות אני תולה במטבח או על דלת חדרה של לנון. זה עוד מוקדם מידי עבורי להפטר מהן, אבל אני יודעת שיום יגיע ולא תהיה לי ברירה. אני חושבת. אולי…

img_20161012_170743

imag7949imag7953img_20161017_170448

בפוסט הבא, מתכון ללביבות קמח עדשים קלילות, טעימות, ובריאות! פתרון מצויין לארוחות ערב מהירות, או משהו להכין לפיקניק או לפארק!

img_20160712_190818

עדכון בטן – היא גדולה:

img_20161012_094935

ועד לפעם הבאה, להתראות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s