60. ביקור בארץ / סתיו / גן חדש

img_20160909_224450

את המזוודה החמודה הזו שלנון ממש ממש ממש אוהבת (וכל מי שראה התלהב ממנה) קנינו באמאזון – מתנה מהדוד של מארק

חזרנו בשבוע שעבר אחרי כמעט שלושה שבועות בארץ.

התחלנו אותם, כמו תמיד, עם כמה ימים בתל אביב שהייתי מאוד שמחה לוותר עליה ועל הג'יפה שהיא מציעה ועל חוסר הנוחות והטרחה שהיא העמידה בפנינו, אבל כמו שכבר כתבתי בעבר, רוב החברים האהובים עליי נמצאים באיזור תל אביב וכך גם האוכל הטבעוני המעניין והטעים כל כך! פשוט גאווה עצומה המבחר וההיצע לטבעונים. שכרנו דירה ברחוב בן יהודה – דירה מקסימה ונעימה (ויקרה ביותר, היה יותר זול לשכור דירה בברלין או באתונה,למשל) עם דיסוננס רציני לביניין עצמו ולרחוב עצמו. זה אחד מהדברים שהכי קשים לי בתל אביב, הניגודים המטורפים בין נקי למטונף, בין מוזנח לחדש, בין רקבון להתחדשות, בין פאר ועושר ניכרים לעין, אל מול עליבות ועוני שוברי לב. כמות מקבצי הנדבות הוכפלה, כך לפחות היה נראה לי.

אז באמת פגשנו חברים אהובים ובני משפחה, ואכלנו לא רע (פוסט בבלוג אוכל יבוא מתישהו), והשקיעה בתל אביב יפייפיה, אבל מאוד שמחנו שהגיע הזמן לטוס לאילת שמציעה לנו בעיקר רוגע ונוחות.

אילת בתקופה של בין החופש הגדול לחגים היא עיר נטושה שמתאוששת מחודשיים מלחמה – מנקה את עצמה, מנסה להחלים, ובעיקר מתכוננת לגל השני של הפלישה שמגיע בחגים. מזג האוויר היה מדהים (בניגוד לתל אביב בה ממש מתנו מזיעה ורק חיכינו כל ערב להגיע לדירה למקלחת ולמזגן). כמובן שבאילת יש את ההורים שלי שדאגו ללנון מהרגע שהיא התעוררה עד השנייה שהיא הלכה לישון, מה שהקל עלינו מאוד, ובמיוחד עליי עם הבטן שכמובן עוד גדלה…

img_20160919_223736

לנון כרגיל עשתה חיים (וגם לא הפסיקה לדבר עם הוריי בגרמנית מה שהיה מצחיק מאוד!)

 היא האכילה עם אמי את החתולים בשכונה בבוקר ובערב:

img_20160912_184808

היא ציירה עם אבא שלי וראתה איתו טלוויזיה.

כמובן שהיינו גם בדולפין ריף וגם במצפה. שני מקומות ששוברים לי את הלב מכל בחינה אפשרית ודי מנוגדים לתפיסת החיים הטבעונית שלי. אני מתנחמת בעובדה שאני מכירה את התנאים והעובדים בדולפין ריף ויודעת שהרשתות פתוחות, וכך גם לגביי המצפה, מכירה את אחת מהמדריכות הבכירות שם  ויודעת כמה חשובה העבודה של חינוך והדרכה ושימור שהם עושים. עדין, לא אשקר, היה לי קשה מאוד, ואני לא חושבת שאוכל לעשות את זה שוב בעתיד הקרוב. למרות כמובן שלנון נהנתה עד השמיים, גם מהדולפינים וגם במצפה.

היינו בים כל יום, מהבוקר עד הערב – כמו שאומרים באילת: פתחנו את הים וסגרנו אותו.

על הבוקר לנון הייתה קמה בשאגות: הים! הים! (זה גם הדבר הראשון שהיא אמרה לאמא שלי שבאה לאסוף אותנו מהשדה באילת). היינו יורדים לים ובשנייה שהוא היה נגלה לפנינו מהאוטו היא הייתה ממשיכה "הים! הים!", ומידי פעם מציינת "הים של לנון!".

img_20160913_175457

בשבוע הראשון קנינו ללנון מייד מצופים לידיים. היא אוהבת מים וים וחול ונהנתה מאוד אבל הייתה דיי צמודה אלינו ולא ממש ניסתה לבדה במים. ואז, יום אחד, הגיע ילד בן גילה בשם דניאל. הוא היה עם מצופים כמו שלה ומייד רץ למים. לנון הביטה בו כמה דקות ורצה אחריו. מאותו רגע היא הייתה לבדה במים עם מצופים, שוחה, מסתובבת, משפריצה, שרה, ובעיקר נהנת מהעצמאות הזו שהייתה חדשה עבורה. מאותו רגע היא ממש הייתה מאושרת בתוך המים, ואנחנו היינו כל כך גאים, וגם אסירי תודה לדניאל הזה שמסתבר שזה כל מה שהיא הייתה צריכה… שילד אחד בגילה יראה לה איך זה נעשה. הרי לנו אין מצופים ואנחנו כבר יודעים לשחות, וזה לא היה המקרה אצלה.

img_20160920_161719

לנון פרחה על החוף – מה שגרם לי להרהר בכך שתמיד חשבתי שהילדים שלי יגדלו כמוני, במים מגיל אפס, יחפים על החוף, בשמש. אבל המבורג היא לא אילת וכאלו דברים אפשריים רק בחופשות. זה חלק מההקרבה של בחירה בעתיד אחר, אני לא חושבת שאי פעם חשבתי על כך לעומק כמו בביקור הזה, אבל כן, בהחלט יש הקרבה של דברים שבאים על חשבון דברים אחרים. אי אפשר את הכל.

img_20160920_172433

ביקרנו את סבתי בת ה 93 מספר פעמים, לצער כולנו לנון סירבה לגשת אליה. אולי הקנולה בגרון הרתיעה אותה, אולי העובדה שסבתי נפלה והייתה לה חבורה כחולה על הפנים – לא משנה כמה ניסינו לנון פשוט סירבה להתקרב אליה. סבתי עדין הייתה מאושרת עד מאוד לראות אותה.

בגזרת האוכל לנון כמעט ולא אכלה. חוץ מלנשנש פה ושם היא ממש סירבה לאכול אוכל – מה שכמובן שלחיץ אותנו והעלה את מפלס הסטרס אצל אמא שלי, הווה אומר, הסבתא. אולי היה לה חם מידי, אולי היא לא הייתה רעבה בכלל, אולי הנשנושים הספיקו, אולי אולי אולי. מה שכן זה היה באמת קצת מדאיג וזה לא שינה לנו הרבה כששמענו כמה פעמים שככה זה ילדים בטיולים/חופשה. מאז שחזרנו  להמבורג האכילה חזרה למסלול הרגיל (שגם הוא קצת סטה ממה שהיינו מכירים – הבררנות הרימה ראשה ויחד עם ההתפתחות הוורבלית של לנון כל מה שאני שומעת זה "אבוקדו" ו"לחם". אני חושבת שאכתוב על זה פוסט בנפרד).

הטיסות, גם ההלוך וגם החזור, היו מתישות – אומנם ישיר, אומנם רק ארבע שעות וחצי, אומנם לנון ישנה שעה פה ושעה שם, אבל מעבר לזה הזמן היה מאבק בלתי פוסק ביננו לבינה – היא לא רוצה לשבת, היא לא רוצה לשים חגורה, היא לא רוצה לסגור את המגש, היא לא רוצה פפה פיג, הא, היא כן רוצה פפה פיג, אבל בלי אוזניות, היא רוצה לשחק עם היושבים מאחורינו, בהמראה, היא רוצה לצייר, אבל לא עם הטושים האלו, היא רוצה לאכול אבל לא את מה שיש להציע, היא רוצה לשתות, אבל גם להשפריץ את המים, היא רוצה להביט מהחלון אבל גם לסגור אותו – בקיצור, הייתי אומרת גיל שנתיים טיפוסי, בעיקר אחרי שקראתי לא מעט בנושא לאחרונה (כן, זה בא והולך בגלים, מסתבר).

img_20160926_180058

חזרנו ישירות לסתיו המבורגרי טיפוסי – שלכת מרהיבה בשיאה, קרירות, חשיכה מוקדמת, וגם להתחלה של גן חדש. אתמול היה היום הראשון ולנון נהנתה שם עד מאוד. אנחנו כרגע בתקופת ההסתגלות שאמורה לקחת חודש (ככה זה עובד כאן ברוב הגנים, יש איזו תוכנית הסתגלות הדרגתית פדגוגית – בניגוד ל"תביאו את הילדה ביום הראשון בשמונה בבוקר ותבואו לאסוף אותה בארבע") אבל אני בטוחה שבשבוע הבא יבינו בגן זה ממש מיותר. לנון לא צריכה אותי לידה כרגע ובהחלט יכולה להיות שם ליותר משעה וחצי. ביום שישי אדבר עם המנהלות ונראה איך ממשיכים בשבוע הבא.

ולסיום, בסוף השבוע האחרון שהיה סופ"ש ארוך עקב יום איחוד גרמניה- לנון ציירה וציירה. היא מאוד אוהבת לצייר ומבקשת לעיתים קרובות לצייר. אני מדביקה לה דף על השולחן, שלא יזוז, והיא מציירת, בעיקר עם טושים מאיקאה כרגע. היא בשלב בו היא נהנת מאוד לצייר עיגולים קטנים וכל מיני צורות קטנות. ואז ביום שבת היא ציירה את זה ואני דמעתי מהתרגשות:

aimag6552

כן כן, היא ציירה צורות ואז צבעה אותן בפנים. ולא אני ולא מארק הראנו לה מה עושים או איך עושים – אנחנו מאוד משתדלים לא לכוון אותה מבחינת הציור, למעט מהזכרה של שמות הצבעים.

אחרי הציור של הצורות היא ציירה, לדבריה, "דולפין גדול" – אני לגמריי רואה שם דולפין גדול.

aimg_20161001_203027

אתמול היא ביקשה שאכתוב את האלף בית גימל (היא יכולה לדקלם את האותיות עד חת או טת, היינו שרים אותן בדרך חזרה מהים בערב באילת). ציירתי אלף בית וגימל שהיא מייד קשקשה עליהן. בערב, בעודי מראה למארק את התמונות מהיום שעבר נדהמתי לגלות שהיא העתיקה/ציירה את האות אלף. לא שמתי לב לכך בעודה מציירת או אחר כך! גאווה פלוס פלוס.

aimag6792_2

ההכנות לקראת בייבי מספר 2 מתנהלות בעצלתיים – אנחנו צריכים לקנות עגלה חדשה וגם תיק החתלה חדש (אם יש המלצות אשמח לשמוע! משהו מגניב צבעוני ושימושי!). בגדים יש לנו לפחות לשנה לדעתי (חלק מלנון, חלק מחברות). פתאום נזכרתי שצריך לקבוע פגישה לרישום בבית החולים, מסתבר שחיכינו קצת יותר מידי והתאריך הפנוי היחיד הבא היה בתחילת נובמבר (אני אמורה ללדת בסוף נובמבר). לכל מי שאיחל לי בארץ לידה קלה אמרתי "מהירה". פשוט מדהים איך הריון שני זה משהו מאוד שונה מהריון ראשוון.

אני משתעשעת ברעיון לעשות צילומי הריון – עם מארק ולנון. מצד אחד אני אוהבת את זה, מצד שני זה ממש לא אני. מצד שלישי זה ממש אני. לא יודעת. אי החלטיות היא חלק מהסטייט אוף מיינד ההריוני, לא? יחד עם דחף של "נסטינג" מוגבר- וככה כבר סידרתי אירגנתי ניקיתי את המזווה, את ארונות התבלינים , את הצעצעועים של לנון, ויש עוד רשימה מאוד ארוכה שאני מקווה לסיים מתישהו. לפחות לפני סוף נובמבר…

img_20161003_155108

צילום הריון ביתי כולל זרוע של בעל ומראה לא נקייה בכלל.

——————————————-

ולסיום, הכי לא קשור אבל אני מנצלת את הבמה:

img_20161005_134902

היום יכל להיות יום הולדתו ה 80 של ואצלב האוול שנפטר בדצמבר 2011. אחד מהאנשים האהובים עליי ביותר ביקום, וללא ספק אחד מגיבוריי. כבר בתיכון התאהבתי בכל דבר צ'כוסלובקי, קראתי על יאן פאלאך והפלישה הסובייטית והתמכרתי למילן קונדרה. את התיזה לתואר השני כתבתי על האוול. הנה מאמר שלי בנושא מלפני כמה שנים.

5 מחשבות על “60. ביקור בארץ / סתיו / גן חדש

  1. מהמם!
    הצחיק אותי הסיפור עם המצופים…קרה לנו אחד לאחד! ברגע אחד בו ראה חבר קופץ למים עם מצופים קפץ גם הוא ושחה כאילו כלום…
    מהו מומלץ לקריאה שנכתב על ידי האוול?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s