57. יום הולדת שנתיים

ללנון מלאו שנתיים ביום שני האחרון. למרות חוקים גרמנים נוקשים הצלחתי לשכנע את מארק לערוך את המסיבה ביום ראשון ואכן כך היה.

אני מאוד אוהבת לתעד, את עצמי, את החיים שלי, את מה שקורה מסביב – מגיל צעיר מאוד- ככה זה היסטוריונים. לכתוב, לשמור דברים, ובעיקר לצלם. אני מאוד אוהבת לצלם (וחושבת שמצלמות הן פלא אדיר) ועושה זאת כל הזמן. בכל שנה לקראת יום ההולדת שלי מארק תוהה אם לקנות לי סוף סוף מצלמה אמיתית, סמי מקצועית, ובכל שנה אני דוחה את ההצעה המדהימה כי אני מאוד אוהבת את העובדה שהצילום שלי הוא פשוט, נקי, ומאוד חובבני – עם המצלמה של הסלולרי שלי. תמיד אצלי בכיס, תמיד איתי. קשה לי להאמין שאקח איתי מצלמה לגן שעשועים או לפארק. בנתיים אני נשארת עם הסלולרי!

וכל ההקדמה הזו מביאה אותנו לוידאו השנתי של לנון. גם השנה, תמונה (מכמעט) כל יום. לנון מאוד אוהבת לצפות בוידאו הזה ונוטה לדובב אותו ולתאר מה היא רואה, בדרך כלל זה הולך ככה: צ'וצ'ה (שם חיבה עכשווי), ואצי, מימא, אבא, לישון, אוכל, כובע…

ולמי שמעוניין, הקליפ משנה שעברה:

גם השנה התחלנו את היום בהטבעת הידיים בצבעי אצבעות – יום אחד יהיה קיר מלא טביעות ידיים צבעוניות בכל מיני גדלים!

מארק הביא בלונים עם הליום ולנון שרק התעוררה מהשינה רצה לקראתם ואמרה וואו וואו וואו ואז גם ספרה אותם: אחד שתיים אחד שתיים אחד שתיים.

האורחים ילדים גדולים כבר השנה, לכן הכנתי אוכל שמתאים גם להם, להלן הדיווח הקולינרי- מיותר לציין שהכל טבעוני, נכון?

פיתות טריות מהמאפייה הפרסית בשכונה / חומוס / באבאגנוש / טחינה (יש שתי חברות שמתות על טחינה!) / סלט סלק עם כומין / עלי גפן ממולאים / חמוצים (הכנתי מלאי חדש).

לנון כמובן עזרה עם בקרה:

היו ירקות, הרבה:

הילדים בעיקר התלהבו מכוכבי המלפפון:

והיה גם מגש עם רסק פירות לשתייה שמכונה כאן "קווצ'י" – אני קוראת לו "סמים לילדים":

הכנתי סלט פסטה שתמיד כולם אוהבים ומתאים לקטנים, עם עגבניות מיובשת, צנוברים, ובזיליקום וטרי:

הלהיט, עבור הילדים וההורים, היו בעיקר שבלולי הפיצה. יש מתכון כאן בבלוג, הכנתי ארבעה גלילי בצק עלים מראש וכל חצי שעה הוצאתי מגש טרי חדש שנחטף. וכן, פירורים בכל הבית 🙂

הכנתי קאפקייקס וניל עם סוכריות קונפטי וקצפת וניל כחולה שהילדים ממש אהבו – מאוד קלות להכנה ואפשרויות הקישוט אינסופיות –  שיניתי קלות את המתכון הנ"ל כאמור, קצפת של "בדה" עם וניל בורבון במקום פרוסטינג:

וכמובן שגם זה קרה:

הכנתי עוגה אחת למסיבה ועוגה אחת למסיבה בגן ליום אחר כך – שתיהן מבוססות על המתכון ההורס והקליל והממש ממש ממש טעים הזה. נרשמה התלהבות עצומה ושתי אמהות ביקשו שאכין עוגות כאלו לימי ההולדת של הבנות שלהן.

השנה היה מרגש במיוחד מכיוון שלנון ממש הבינה מה קורה. היא הבינה שיש לה יום הולדת ושיש הרבה אורחים לכבוד זה, היא הבינה שהמתנות העטופות הן עבורה, הבינה שזו המסיבה שלה. היא התנהגה למופת, גם מבחינת אירוח החברים – היה נפלא לראות את זה. אני חושבת שזה מאוד עזר והיה לה כיף שהיא שותפה בהכנות למסיבה וקיבלה הסברים על מה עומד לקרות, מי יבוא, מה נעשה. וכמובן שהיא לקחה חלק פעיל:

מכיוון שהגרמנים לא מתים על תמונות של הילדים שלהם באינטרנט (אני אומרת גרמנים כי החברים שלנו הם בעיקר גרמנים, אני יודעת שיש גם הורים ישראלים כאלו) אז התמונות הבאות יראו כאילו לא היו ילדים באיזור, האמינו לי, היו! 🙂

ולכו תסבירו למה יש נר נוסף!

המסיבה הסתיימה כך:

ביום ההולדת עצמו הייתה ללנון מסיבה קטנה בגן – יש מעגל בוקר בו היא ישבה על שולחן שקושט עבורה, עם גלימה וכתר קטנטן שנפל כל הזמן. הילדים (הגננות) שרו שירים, היא קיבלה מתנה מהגן (ספר) ואז כולנו אכלנו מהעוגה. חצי שעה ובזה זה נגמר. אחרי הגן הלכנו עם חברים מהגן לפארק הגדול ליד הבית ונשארנו שם עד הערב, הילדים אכלו שאריות מיום לפני כן (כולל קאפקייקס! של לנון נפל לחול והיא בכתה "די קוכן, די קוכן – העוגה! העוגה! – היה שובר לב!).

ועכשיו יש קצת זמן להתכונן ליום ההולדת שלי ביום שלישי הקרוב. אני אהיה בת שלושים ושלוש ושבע!!!