55. Never Say Never

שבוע 18

כשלנון רק נולדה והיו שואלים אותי אם היא הילדה הראשונה שלי הייתי עונה מבלי לחשוב פעמיים: כן, והאחרונה.

טיפולי ההפריה המתישים, ההריון הקשה, הלידה, וכמובן החודשים הראשונים של הכאוס – לא יכולתי לחשוב על לעשות את זה שוב. בעצם, ידעתי שאני לא רוצה לעשות את זה שוב. מה אני מזוכיסטית?!

וככה העברתי ותרמתי את בגדי ההריון שלי. מכרנו את הבייבי ביי ואת העגלה הראשונית, את הנדנדה ואת משטח ההפעלה. העברתי את רוב בגדי התינוקות של לנון לחברים בארץ. נפטרתי מכל ספרי ההריון. אין סיכוי שאני עושה את זה שוב אז אני ממש לא צריכה את הדברים הללו. הם סתם תופסים מקום גם ככה.

אבל.

אבל. מלא אבלים.

אבל לנון מדהימה ברמות שלא ידעתי שאפשר. היא פשוט הורסת.

אבל אני אהיה בת ארבעים עוד מעט (מה???????????!).

אבל אחותי היא אחד מהדברים הכי אהובים עליי ביקום.

אבל אני לא רוצה שלנון תגדל לבד.

אבל תראו, התמודדתי עם הכל.

אבל הביטוח בגרמניה מכסה (חלקית) הפרייה רק עד גיל ארבעים.

אבל אני הרי לעולם לא אצטער על עוד ילד, אבל בהחלט עלולה להצטער שלא ניסינו שוב.

ד"ר פישר הרופא שלנו (הידוע בשם "הלוחש לוג'יינה") קיבל את פנינו בשמחה. אם אתם רוצים לנסות שוב צריך להתחיל מייד אמר. אין מה לחשוב ולדון בעיניין.

וככה התחלנו שוב…

הורמונים והזרקות, שאיבת ביציות (לצערי לא היה לנו שום דבר קפוא, היינו צריכים להעשות הכל מההתחלה), החזרה.

 הפעם ידעתי בערך מהשנייה הראשונה שהצלחנו. אני עוד אכתוב בהרחבה פוסט על ההבדלים בין הריון ראשון לשני, אבל כמובן שבפעם השנייה דברים ידועים, נראים אחרת, ואולי קצת יותר קלים.

אחרי ארבעה שבועות בדיקת הדם אישרה שאני בהריון. מארק ואני קצת בהלם. אולי אלו תאומים! עלצתי, שלא תחשבי על זה אפילו! נחרד מארק. אז לא, לא תאומים, אבל בהחלט אח קטן ללנון, שיגיע בחורף!

הצלחנו.

ועכשיו להריון שהחלטתי שיהיה חוויה מתקנת לקודם – וגם, יש עוד ילדה שהיא מסיבת טכנו לא נגמרת לדאוג לה – למי יש זמן להתבוסס בכל מיני תופעות לוואי?!