54. ביקור הסבתא, היפר היפר, יום הורים ראשון

הרבה זמן עבר ואני מנסה לחשוב מהיכן להתחיל. האביב סלאש קיץ סלאש משהו עם עשרים וארבע מעלות לכמה ימים ואז מבול וקר ואפור לעוד כמה ימים בתור עונש, הגיע.

IMG_20160509_094722

אמא שלי הגיעה לבקר אותנו או שמא עליי לומר את לנון, אנחנו הפכנו משניים מאוד מאז שלנון נולדה וזה בסדר גמור ומובן מאליו. היא ולנון עשו חיים יחד ואנחנו נחנו קצת פה ושם.

13087443_10154030034791399_5249589246960535155_n13133402_10154030033756399_9042733190997452578_n13151912_10154036572471399_9024705437745947571_n

ביום חמישי נפתחו אירועי יום ההולדת לנמל של המבורג שמלאו לו השנה 827 שנים. זה אירוע המוני, עצום, ומרהיב שנחשב לאירוע הכי תיירותי שהמבורג מארחת. בניגוד לשנה שעברה בה ירד בכל הסופ"ש גשם, השנה מזג האוויר היה נהדר, חם, שמשי. החלטנו ללכת לאירוע הפתיחה שהוא בעצם משט עצום של למעלה מ 300 ספינות, אוניות, וסירות מכל העולם, אל תוך הנמל – לאות כבוד. היה עמוס לעייפה ובעיקר קשה עם לנון שסירבה בכל תוקף לשבת בעגלה. וכשאני אומרת סירבה אני מתכוונת לזה. היא צורחת, בוכה, בועטת, מוציאה את עצמה מהחגורה, נעמדת, מנסה להתפך – רק לא לשבת בעגלה. אז כמובן שכשאפשר אנחנו נותנים לה להתרוצץ וללכת למרות שזה מתיש ואיטי – אבל באירוע כזה עצום אין מצב. נאלצנו לחתוך מוקדם אבל זה לא היה נורא.

IMG_20160509_122858

.בסופ"ש, שהיה סופ"ש ארוך, שכרנו רכב ותיכננו לבלות כל יום בנסיעה למקום אחר לא רחוק מהמבורג. אני יודעת שלנון לא אוהבת לשבת בכסא ילדים באוטו במיוחד (אנחנו ממש לא נוסעים ברכב לעיתים קרובות, אבל בפעם האחרונה בקריסמס או בביקור האחרון באילת זה היה מתיש איתה) וחשבתי שעדיף לוותר על נסיעה ארוכה עם שהייה ללילה. התוכנית שלי נראתה לי גאונית והחלטנו על שלוש נסיעות שאף אחת מהן לא הייתה במרחק של יותר משעה וחצי נסיעה.

ביום שישי נסענו לחוף טימנדורפר, על הים הבלטי, לא רחוק מליבק. לנון שרדה חצי נסיעה בלי לצרוח תודות לאמא שלי שהעסיקה אותה, אבל אחרי חצי שעה התחילה לצרוח לבכות ולנסות לצאת מהכסא תוך כדי בעיטות ולחיצות על כל כפתור באיזור. היא התעקשה להוציא את הידיים מהרתמה וכל ההשתוללות הזו לוותה בצרחות. ואז עשיתי משהו שחשבתי שלא אעשה לעולם. נתתי לה את הסלולרי שלי, לשחק באיזה משחק ילדים שמפוצצים בו בלונים. שקט ודממה (מלבד רעש פיצוץ הבלונים)  עד שהגענו לחוף. מה אומר לכם, חוף גרמני. המים קפואים (אי שם עמוק בפנים האילתית שבי חשבה לשחות), חוף עם חול לבן זהבהב דק ונקי, שקט כמעט מוחלט למעט רחש הגלים וצווחות השחפים. לא רחוק משם בית קפה/מסעדה קטנים עם פינוקים שאפשר לקחת לחוף (וזול בצורה שעדין מהממת אותי, כי אני תמיד מחכה שבמקומות כאלה יקרעו אותי. בקבוק בירה, בקבוק קולה, פרצל גדול, וצ'יפס בינוני עם קטשופ  – עלה לנו פחות מתשעה אירו). בילנינו על החוף כמה שעות טובות, לנון התחברה לחבורת ילדים עם כמה ילדים גדולים יותר ששרו לה את השירים מהגן ורקדו איתה, ואנחנו בעיקר התחרדנו בשמש.

בדרך חזרה היא נרדמה והיה שקט.

יום למחר החלטנו לנסוע לבלנקניזה, שכונה יוקרתית ויפה של המבורג על נהר האלבה שזורם לים הצפוני, רק שכחתי שמעולם לא הייתי שם עם רכב ושהמקום מאוד לא ידידותי לעגלות ילדים. לתמצת את החוויה של בלנקניזה אומר שחתכנו ממש מוקדם אחרי שלנון צרחה והשתוללה גם באוטו וגם בעגלה שלה. לא היה סיכוי להמשיך לנסוע למקום אחר ובטח שלא לטייל איתה בעגלה. חזרנו לפארק השכונתי לבריכת ילדים, מקום שהיא מאוד אוהבת.

ואלו המראות מבלנקניזה (אני עושה על הדרך יחסי ציבור לעיר היפייפה הזו!):

IMG_20160507_201736IMG_20160507_201615

התוכניות הגאוניות שלי נכשלו – מלבד התחושה המבאסת של "יו עד שיש לנו רכב אנחנו לא נוסעים לשום מקום או עד שיש מזג אוויר שהוא לא סיביר אנחנו לא נוסעים לשום מקום", מלבד זאת, התווספה תחושה נוספת, אולי קצת חיובית – השלמה מלאה שהבת שלי לא אוהבת לשבת בכסאות ילדים באוטו נכון לעכשיו וגם לא ממש אוהבת לשבת בעגלה שלה ליותר מעשר דקות וזה מה שיש כרגע, זה מצב נתון, זו המציאות ואנחנו צריכים לפעול בהתאם. או יותר נכון לא לפעול ופשוט ללכת לפארק במקום לראות טירה עתיקה בשוורין. ןזה מה שעשינו אתמול, בילינו בפארק עם חברים, בהנאה מלאה, לנון הסתובבה והתרוצצה,וגם הלכה לבחור אחד שישב בלי חולצה הצביעה עליו ואמרה לו "בובי". 🙂

IMG_20160508_172656

אמא שלי חזרה היום לארץ ולכולנו היה עצוב וקשה ואין לי ספק שלנון תחפש אותה כשהיא תחזור מהגן. אני לא בארץ כבר המון שנים ותמיד פרידות הן קשות אבל אין ספק שכשיש ילדים זה מעלה את הקושי בכמה דרגות. לכולם.

אתמול היה יום האם – מי שזוכר, בשנה שעברה בילינו בחדר מיון חצי יום כי לנון דפקה את הראש במסגרת של היציאה למרפסת. השנה היא הביאה מהגן קופסא בצורת לב שהיא קישטה בעצמה, צבעה ופיזרה נצנצים בכל מקום. פשוט מקסים, ואני, שאני אנטי כאלו ימים חשבתי שזה פשוט מתוק ויפייפה! וגם קיבלתי זר מהמם, אז מה אכפת לי.

IMG_20160508_123644

ולסיום – קצת על יום ההורים הראשון של לנון – או כמו שקוראים לזה כאן "שיחת התפתחות". זו השיחה הרשמית הראשונה עם הגננות מאז שהיא התחילה גן באוקטובר. כמובן שלא היו לנו שום הפתעות אבל יו כמה זה נהדר וממלא גאווה לשמוע כל כך הרבה דברים יפים, טובים, וחיוביים על הבת שלך. באמת שזו תחושה נהדרת. לנון חברותית, שמחה, יצירתית, והם מאוד נהנים איתה בגן. היא אוכלת יפה וישנה יפה, משחקת יפה, ומה שהכי אהבנו לשמוע – עושה את כל יצירות המלאכה והאמנות בסבלנות, ריכוז, והנאה – זהו גן אמנות הרי. הראו לנו את העבודות שלה וממש התגאתי, בעיקר כי אני יודעת שהיא גם מאוד אנארכיסטית בגישה שלה ולא תמיד עושה את מה שהיא אמורה לעשות. הבת שלי!

IMG_20160507_104528

לפני שעזבנו את הגן אחרי השיחה (היינו בבוקר) הילדים בדיוק היו בזמן מעגל הבוקר שכולל שירה וריקודים של שירי ילדים גרמנים, ולראשונה ראינו אותה שרה קופצת ומרקדת ועושה את כל התנועות- כולל ארנב שישן כי הוא חולה, היא מעמידה פני ישנה על הרצפה אבל ממשיכה לעמוד, עם רגלים ישרות! התמוגגנו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s