50. So give me Coffee & TV

זכרונות ילדות ראשונים שלי: אני יושבת עם אמא שלי על הספה בסלון ואנחנו רואות ביחד :בית קטן בערבה. כל כך אהבתי את הסדרה הזו שהיום בדיעבד זה ברור מאליו מדוע – סדרה היסטורית, כנראה כבר בגיל ארבע חמש נמשכתי להיסטוריה. לא הייתה הרבה טלוויזיה אז, אבל מה שהיה נצרך באהבה רבה. כל כך אהבתי את הסדרה שכשיכולתי לקרוא התמכרתי אל הספרים שהיו הבסיס אליה. עד היום יש לי את אחד מהם, "בן איכרים" שמספר את הסיפור של מי שהתחתן עם לורה מאוחר יותר. כמובן שלא ידעתי אז על הנישול והניצול של הילידים, זה הגיע מאוחר יותר, אבל עד אז אהבתי בכל ליבי את החיים של החלוצים האמריקאים.

הוריי אוהבי טלוויזיה וסרטים (והיום הם בכלל שוברים שיאים!) – עם אמא שלי ראיתי כמעט כל דבר אפשרי ששודר אז, בימים ההם של תחילת שנות השמונים. וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לכל סדרה וגם להרבה סרטים. תראו לי עוד ילדה שראתה בגיל כל כך צעיר את קארי ואת הניצוץ… לא יודעת למה דווקא סטיבן קינג אבל ככה זה היה ועד היום אני אוהבת סרטי אימה ולא מפחדת מכלום. אני זוכרת סדרות של אחרי הצהריים, הייתה סדרה עם כלב ידיד לעת צרה שמאוד אהבתי, וגם את תהילה ראינו במסירות. הייתי מהילדים שראו מקבילית המוחות וממש אהבתי את אני, קלאודיוס (אני לא צוחקת!!! קטנה קטנה אבל אני עד היום זוכרת את המשפט שחתם את הסדרה: "הנח לארס הרובץ בתוך הרפש להגיח ולהתפשט".

ואם כבר היסטוריה, בדיעבד זה גם הגיוני מאוד שאהבתי ביותר את היה היה

מבחר התוכניות לילדים בתקופה שגדלתי היה מוגבל ביותר, היו תוכניות מקוריות כמו קיקשתאטלפלא, רגע עם דודלי, ריץ' רץ',החתול שמיל. אני זוכרת את כולן.

:אני זוכרת בבירור שראיתי עם אמא שלי את ימים מאושרים, צוות לעיניין, גם את שלושה בדירה אחת

עם אבא שלי, חובב טלוויזיה וקולנוע, הייתי רואה מערבונים, הוא מעריץ גדול של קלינט איסטווד אז ראינו את כולם. ובגלל שהוא אמן היינו רואים יחד משהו שאין לי מושג איך קוראים לו, אבל היה דף משובץ וכל פעם התווסף קו ובסוף נוצר ציור. תמיד היינו עושים זאת יחד. ואגב קווים אהבנו את מר קו.

ראינו גם קסים קסם שזו הייתה תוכנית טריפיונרית לחלוטין אבל עם הרבה אמנות וראינו את כל המדע הבידיוני האפשרי שהיה באותם ימים – ממסע בין כוכבים, מנהרת הזמן, האסיר, לתלת רגלים. יותר מאוחר התאהבנו קשות בחבובות, וכמובן ראינו כל סרט מצוייר ששודר, בעיקר הפנתר הורוד ופופאיי.

אני מזכירה בעיקר את מה שנהגתי לראות עם הוריי, בטוחה שאני קצת מבלבלת תקופות וסדרות. אמא שלי מספרת שהייתי קרציה אמתית. הייתי בת שלוש ארבע וכמובן שלא יכולתי לקרוא את התירגום ולא ידעתי עוד אנגלית וכל ישיבה איתי הייתה מלווה ב"מה הוא אמר?" "מה היא אמרה לו?" "למה למה למה למה למה"? מסתבר ששיגעתי אותה כל כך שהיא החליטה ללמד אותי לקרוא, וכך, אומרת האגדה, למדתי לקרוא בגיל מאוד מאוד מוקדם ובבית השתרר שקט. לחמש שש דקות. כי בחיים לא ממש הייתי בשקט (עד היום מזכירים לי שהיו מציעים לי כסף תמורות שתיקה של רבע שעה ומעולם לא הצלחתי).

בכל מקרה, הילדות שלי משובצת טלוויזיה ראשונית, בוסרית, תמימה, אהובה, טלוויזיה שהביאה את העולם אליי, אל הספה, באילת, טלוויזיה שלימדה אותי אנגלית וכבשה לי את הלב. אני עד היום חולת טלוויזיה. מארק ואני מהדייט הראשון צופים בסדרות יחד. הספה אצלנו בסלון תמיד פתוחה למיטה ורוב הערבים שלנו כוללים דייטים עם סדרות אהובות במיוחד. הטלוויזיה שלנו ענקית וחדישה והיא בעצם הרהיט הכי מרכזי בסלון והכי יקר בבית.

אז מגיל צעיר טלוויזיה מלווה את חיי – היו תקופות שיותר והיו תקופות שפחות. הכבלים הגיעו לאילת באיחור ולא היו לנו ערוצים נוספים מלבד ערוץ אחד הרבה שנים (לכן את בברלי הילס ראיתי באיחור רב) – אבל אחותי ואני ראינו את כל מה שהיה. בתל אביב לא היה לי זמן לטלוויזיה כשלמדתי אבל אני זוכרת שהקלטתי (!) את באפי ואת דוסון קריק. בניו יורק לא היה מצב להתחברות לסדרה אחת (תואר שני ועבודה בערבים/לילות – בלתי אפשרי) אבל היו תקופות של שעות על גבי שעות מול מאתיים שמונים ערוצים. ראיתי הכל.

כל ההקדמה הזו בעצם נועדה להבהיר משהו אחד: אני אוהבת את המדיה הטלוויזיונית, אני חושבת שהיא נפלאה.

אז מן הסתם אין לי שום בעיה עם כך שלנון רואה טלוויזיה. זה התחיל בקטנה עם קצת סרטים מצויירים בערוץ קיקה, ערוץ הילדים הגרמני. כיום היא צופה כמעט כל בוקר רבע שעה. רבע שעה בה אני יכולה בנחת להתארגן ליום העומד לפנינו, כולל לשתות קפה חם. אלמו אהוב עליה במיוחד, וכם הארנב הכחול קיקנינשן.היא שרה ורוקדת מול הטלוויזיה.

בנטפליקס היא רואה פפה פיג וג'ורג' הסקרן. ביוטיוב היא מאוד אוהבת את טום וג'רי (יאיי!) וגם את הקליפ הבא שראיתי יותר מכל קליפ בעולם. היא קוראת לו "אנד".

בערב אחרי המקלחת לפני השינה היא רואה עם מארק איזו סדרה גרמנית עתיקה וקצת הזויה על איש החול שמרדים אנשים. בובות ישנות ואנימציה מימה"ב – מה שמציק לי עם הזאנדמנשן הוא הזקן שלו שנראה לי כמו איטריות שהוא לא בלע.

sandmaennchen-feiert-geburtstag

 לא מזמן היא ראתה עם מארק ואיתי סרט שלם – לילו וסטיץ' – עם הפסקה אחת בלבד בה היא באה איתי למטבח, נתתי לה קערה עם בייגלה והיא חזרה מייד לסלון והתיישבה מול הטלוויזיה כשהקערה בין הרגליים שלה. אני לא יודעת כמה היא הבינה מהסרט אבל היא צפתה בו, על זה אין עוררין.

IMAG6525ש

אין לי שום בעייה עם טלוויזה. כרגע. כל עוד אני מחליטה כמה ומה. אני בטוחה שיגיעו זמנים אחרים, אבל בנתיים זורמים.

חברה גרמניה שהייתה אצלנו לא מזמן נדהמה שלנון יודעת להדליק לבד את הטלוויזיה. הילדה שלה רצה אחרי לנון לספה ונעמדה מול הטלוויזיה, המומה, מהופנטת. אצלנו בבית לא רואים  טלוויזיה, הסבירה החברה, בעלי ואני מתנגדים לכך.

למה? מה רע בטלוויזיה במידה? בתכנים שמתאימים לילדים? בפיקוח שלנו? מה רע בזה? מסתבר שלא מעט הורים גרמנים רואים בטלוויזיה מקור של רוע ואוסרים על הילדים לצפות – גם בעל גרמני של חברה נוספת לא מתלהב מהרעיון ולשני זוגות נוספים אין בכלל טלוויזיה.

למה?

אין לי ספק שהרשימה ארוכה, אני אישית יכולה להצביע על גורם אחד שהוא יותר מרע בעיני… ערוץ דיסני – ערוץ לילדים שמשדר כל מה שלא הייתי רוצה שלנון תראה. בערוץ דיסני יש ילדות עם איפור וכמויות פרסומות כמו במחצית הסופרבול, הכל מתקשר לצרכנות וקניות וצעצועים והילדים לא נראים כמו ילדים – יום אחד זה עלול לעלות לי ביוקר. אבל בנתיים אנחנו על סדרות מצויירות עם בעלי חיים מתוקים… כמו הילדה הרוסיה הקטנה הזו והדב שלה:

maxresdefault

מים ביאליק האהובה עליי כתבה בזמנו מדוע אין לה טלוויזיה ומדוע היא לא מרשה לילדים שלה לצפות בטלוויזיה. מצאתי את עצמי מסכימה עם כל מילה ומילה – כמעט. כי בסופו של דבר כשלנון מביאה לי את השלט של הטלוויזיה ואומרת פפהפי (את נטפליקס היא עוד לא יודעת לתפעל) – אני מוצאת את עצמי מחייכת בשמחה וגאווה. זו הבת שלי!

IMAG6288ש

3 מחשבות על “50. So give me Coffee & TV

  1. מסכימה עם כל מילה!
    אמנם כרגע הוא רואה בקושי פעם בשבוע (כי ככה יוצא) אבל נשמח גם לשים לו יותר.
    ובעניין המבוגרים: אנחנו חובבי קולנוע קשים ומתקשים פה עם צפייה בסרטים והשפה: מה הפיתרון שלך לנושא? לא מוכנה בשום פנים להרוס סרטים ולראותם בדיבוב (לגרמנית או לכל שפה) – רק פס קול מקורי! ועם תרגום – באנגלית כי איננו מבינים בגרמנית. אבל בנטפליקס אין מספיק מבחר…ובאמזון וידאו הרוב המוחלט מדובב…ונניח שלא רוצים להוריד?

    אהבתי

    • היי! שמחה לשמוע ממך!
      דיבוב לא בא בחשבון גם אם ישלמו לי! זוועה!
      אנחנו עם אמאזון, נטפליקס, ואחות בישראל שמעבירה דברים פה ושם 😁
      לא להסתכן ולהוריד, מכירה אנשים ששילמו על כך ביוקר!

      אהבתי

      • ובכן התחלנו לשלם לשירות VPN – עכשיו אפשר להוריד ללא חשש.
        בנוסף, רואים נטפליקס כמו מארצות הברית כך שיש כתוביות באנגלית להכל ויש המון יותר מבחר!
        הדבר היחיד שזה לא פתר זה להשתמש באמזון וידאו האמריקאי – כי הוא דורש אמצעי תשלום מבנק אמריקאי…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s