44. על קהילתיות ושייכות

IMG_20160221_161607 (1)

Lennon & Opa – אתמול

אף פעם לא הייתי ממש טובה בחברות עם בנות או נשים. מגיל מאוד צעיר החברים שלי היו בנים, היה לי כיף איתם, שיחקנו כדורסל, טיפסנו על הגגות של בית ספר אורים, הלכנו לספרייה העירונית, עלינו על ההרים ליד בית הקברות. הבנות היו רעות אליי, היו אלימות, קנאיות, מסיתות ומסכסכות, הן היו כל דבר שלא רציתי שום קשר איתו. הגעתי לחטיבת הביינים שרוטה פיזית (כן, לא סתם כתבתי שהן היו אלימות) ומנטלית ולא רציתי שום קשר עם בנות. אבל אז פגשתי צמד חמד מתוק, שלא רק עזר לי ללמוד למבחנים בערבית אלא גם עזר לי להבין שלא כל הבנות דומות לבנות שהיו איתי בבית הספר היסודי. האמון חזר ואיתו חברות נפש שנמשכת עד היום. בתיכון הלכנו לכיוונים שונים, אני הלכתי בעיקר למחששה. היינו קבוצה גדולה של בנות, לבושות שחור, עם גרביוני רשת, ומגפי צבא, וחולצות של מטאליקה והסקס פיסטולס, וכמובן אייליינר (שלא יעזור כמה ניסיתי, מעולם לא הצלחתי לשים אותו). אבל גם הדרך עם הקבוצה הזו הגיעה לסיומה ומצאתי את עצמי בזרועות האחים שלי, הבנים שהסתובבתי איתם, איתם דברים היו הרבה יותר פשוטים. למשוואה הזו נוספה חברה טובה שהיא כמו אחות עד היום (ואיתה עשיתי חיים משוגעים בניו יורק), וכמה חברות נפש מהחוג לספרות (היינו קבוצה עצומה של בנות עם הרבה שעות חופשיות, זה היה בלתי נמנע!) שגם איתן אני בקשר עד היום.

באוניברסיטת תל אביב הכרתי לראשונה בנות/נשים שהיו כמוני. היו לנו את אותם תחומי  ההתעניינות, למדנו את אותו הדבר, יכולנו לקשקש שעות על אותם נושאים, ללמוד יחד למבחנים, לפנטז על מאיר שחר, התנדבנו באותם המקומות, היינו שייכות לאותו תא סטודנטים, היינו מזוהות פוליטית עם אותה המפלגה, והכי חשוב, לא היה ריח של תחרות באוויר – ריח שהעכיר את האווירה ברוב החברויות שלי עם נשים עד אז. היה בעיקר ריח של קפה מהקפיטרה של גילמן.

עד היום אני לוקחת איתי בלב שלוש חברות אמת לנצח נצחים (למרות ששתיים מהן הן חברות זמניות). העולם החדש הזה שבו נשים הן אחיות אמת מצא חן בעיני מאוד ולא נתתי להיסטוריה המאוד לא נעימה שלי עם חברות לפגוע בחוויה. שמחתי שיש לי אחוות נשים כזו ואני עד היום שמחה על כך.

כשנכנסתי להריון שקלתי במשך כמה ימים טובים אם אני רוצה להצטרף לקבוצת האמהות הדוברות אנגלית של המבורג בפייסבוק. שמעתי על הקבוצה הזו אבל לא היה לי שום ניסיון בקבוצות אמהות והמידע שהיה לי על כאלו קבוצות לא היה חיובי במיוחד. לא ידעתי אם אני רוצה לקחת חלק במשהו רק על סמך היותי אישה ועוד מעט אמא. בנוסף, מגיל מאוד צעיר לא אהבתי להיות חלק מקבוצה, במיוחד אם זו קבוצה שמסכימה לקבל אותי לשורותיה (האאאאאא!). הקבוצה היחידה ששמחתי להיות חלק ממנה הייתה קבוצה שאני הקמתי, קבוצת הישראלים בהמבורג. לא ידעתי אם אני מוכנה נפשית לקבוצת אמהות.

בסוף הצטרפתי.

אין ספק שזו קבוצה גדולה עשירה ורב תרבותית, יש שם נשים מכל העולם ודיונים בכל רמה אפשרית. יש שם מידע שלא יסלוא בפז ויש שם גם לא מעט שטויות. מיקרוקוסמוס אמיתי.

מהקבוצה הזו יצרתי שתי קבוצות חדשות: אמהות בינלאומיות בשכונה בה אני גרה- אחרי שני מפגשים בקפה השכונתי נוצר גרעין של רביעיה מאוד בינלאומית ואנחנו חברות מאוד קרובות – לפני שבועיים "חגגנו" את האניברסרי השני שלנו בארוחה ישראלית אצלי בבית. הן הזכירו לי שבמפגש הראשון אפילו לא הייתה לי עדין בטן של הריון.

קבוצה נוספת שיצרתי הייתה הקבוצה של מועדון הלידה של יולי ואוגוסט 2014. מהר מאוד שמתי לב שיש נשים רבות בהריון בקבוצה הגדולה והחלתי לארגן מפגשי "באמפ". מהמפגשים האלו נוצרה קבוצה של כארבעים אמהות שילדו בחודשי יולי ואוגוסט 2014. זו הייתה ה קבוצה של ההריון ואחרי הלידה. קשקשת בלתי פוסקת על הכל. נשים שנמצאות בדיוק במצב שלי, מכל בחינה אפשרית. אחרי הלידה הקבוצה הזו הייתה כמו עוגן, אור בחשכה – במיוחד בהנקות אמצע הלילה. התחושה הקהילתית הייתה עצומה והעובדה שהכרנו אחת את השנייה עוד מימי ההריון עזרה מאוד לתחושת השייכות והתמיכה.

נהגנו להפגש כמעט בכל שבוע – בהתחלה בבית קפה מרכזי בעיר (דמיינו מעגל של עשר נשים מניקות באותו הזמן. מארק בא לומר לי שלום פעם אחת ולא ידע לאן להסתכל 🙂 ), ואחר כך כשהילדים גדלו התחלנו לארח מפגשים בבתים. הקבוצה הזו התפוררה לגמריי בסביבות יום ההולדת שנה של הילדים. כולנו מתגוררות באיזורים שונים, רוב הילדים התחילו גן, רובנו חזר לעבוד, וחלק אפילו עזב את המבורג. וכמה שניסינו להפגש ולשמור על קשר כלשהו היום אני יכולה לומר בפה מלא שנכשלנו. כנראה שהיינו צריכות אחת את השנייה לתקופה מסויימת זמנית וזה בסדר גמור. אני לנצח אסירת תודה לבנות בקבוצה הזו על החברות.

השייכות לקבוצת הפייסבוק הזו נתנה לי אומץ להצטרף לעוד קבוצות הורות/  אמהות – שתיים מהן בברלין והצטרפתי  אליהן בעיקר בשביל שתהיה לי במה עבור הבלוג הזה, כי בנינו, אני לא כותבת אותו רק עבור עצמי ועבור לנון, אני שמחה שיש לו קהל! דרך הקבוצות האלו הכרתי נשים נהדרות – אמהות, חלקן בפעם הראשונה כמוני, חלקן טבעוניות, חלקן כותב, וכולן למעשה לא מתגוררות בארץ. מכנה משותף עצום! ההורות בגרמניה היא הורות אחרת לגמריי מהורות בארץ, משהו שהבנתי עוד בימי טיפולי ההפרייה.

אז לא, אני לא חושבת שאצטרף למאמאזון בקרוב (שמעתי על הקבוצה הזו כל כך הרבה!)…  לא תמיד קל לי עם אמהות אחרות, לא תמיד פשוט לי, לא תמיד הגיוני לי, לא תמיד זורם ונחמד, אבל אני בהחלט נהנת מהשייכות – וכרגע האמהות היא הפקטור הכי מרכזי בחיי, אז אין שום סיבה שלא אתן לו את הכבוד הראוי לו.

****************************

ואם כבר עוסקים בקבוצות, קבוצה חדשה וטרייה בפייסבוק של "אמהות ישראליות בגרמניה" מחכה לעל מי שעונה על ההגדרה!

וגם, קניתי רומנסקו לראשונה בחיי, הוא/היא (?) עלתה 90 סנט וזה בהחלט הירק הכי יפה ביקום! אשמח להמלצה על מתכון טבעוני טוב במיוחד 🙂

image

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s