34. עידכון גן וקצת על החודש בארץ

IMG_20150825_214623

בערב לפני הטיסה לארץ, בסוף אוגוסט, מארק מילא את החוזה לגן שאותו לנון הייתה אמורה להתחיל החודש. משהו לא מסתדר לי כאן הוא אמר. פפפפפף גילגלתי עיניים, חוזים בגרמנית הם ממש ממש לא התחום שלי. מסתבר שבגלל שיש לנו גוטשיין רק לחמש שעות, אופציות לוח הזמנים של לנון בגן היו מוגבלות. יכולנו לבחור או יומיים שלושה מלאים או משהו הזוי עם רוטציה של שעות כל שלושה שבועות. מייד שאלתי חברות גרמניות במה מדובר. לא היה להן מושג. הבחורה האחראית ענתה לי באי מייל שככה זה כשיש רק חמש – שש שעות, הם רוצים לנצל את המקום בגן מקסימלית לכן אין לנו הרבה אופציות. ולא, אין מצב לחמישה ימים בשבוע של שש שעות (כאשר שעה נוספת תשולם על ידנו כמובן).

בקיצור, תודה ושלום.

היו לי עוד שני גנים ליצור איתם קשר כשאחזור מהארץ ובאופן כללי לא ממש דאגתי – משהו יסתדר בסוף, תמיד דברים מסתדרים. בנוסף שמחתי קצת. נכון שהגן שבחרנו היה לטעמנו מהרבה בחינות אבל הוא לא היה ה גן. ואני עדין חלמתי על ה גן.

כשחזרנו מהארץ התקשרתי לשני הגנים. באחד אמרו לי להתקשר עוד חודש אבל הבהירו שהם מעדיפים 8-10 שעות (נו באמת איך אמצא עבודה אם אף אחד לא מוכן לקחת חמש שעות?!), בגן השני הזמינו אותי ליום פתוח אבל אמרו שאם יש סיכוי זה רק לקראת החורף (מבחינתי עכשיו כבר חורף).

ישבתי עם לנון בארגז חול עם מריאנה ואמא שלה שסיפרה לי על הגן החדש שעומד להפתח על הרחוב שלנו. ראיתי את השלטים הרבה פעמים, ועברתי על פניו לא מעט כי הוא בדרך לסופר עם הגבינה הטבעונית. היה נראה לי מוזר שעושים גן בתוך חנות אבל אני יודעת שזה נהוג מאוד כאן. אמא של מריאנה הייתה ביום הפתוח והתרשמה לטובה. בערב מארק חזר עם צילום של הפלייר של אותו גן שהיה מודבק על עמוד חשמל. תראי, הוא אמר, זה גן אמנות! עם מוסיקה וריקוד ואוכל צמחוני בלבד.

יום למחרת התקשרתי והזמינו אותנו לביקור באותו היום. מארק היה בחופש והצטרף. הלב שלי ממש חייך כשנכנסנו לגן. וזה היה עוד לפני הסיורים!

ישבנו עם האחראית שהסבירה לנו את הקונספט (כאמור, אמנות, מוזיקה, ריקוד). אין בעייה לגוטשיין של חמש שעות, אין בעיה לאוכל טבעוני (הם מקבלים קייטרינג כל יום, את ארוחת הבוקר מביאים ההורים). ואז עשו לנו סיור שגרם לנו לחייך מאוזן לאוזן. הגן מעוצב בצורה מדהימה, עדינה, מישהו שם את כל ליבו למקום המקסים הזה. צבעי פסטלים על הקירות, רהיטים צבעונים, איורים שמחים, פסנתר ובמה קטנה (הילדים מעלים שתי הופעות בשנה), איזור אכילה ושינה מצויידים למשעי, וכמובן המון צעצועים חדשים, עוד בניילונים (הגן עוד לא נפתח). וגולת הכותרת: חצר גדולה ונעימה, עם דשא וארגז חול (תהיה גם משאבת מים הבטיחה האחראית).

הצוות של המקום השאיר רושם נהדר – למנהלת יש שישה ילדים (!) שהקטן בהם יהיה בקבוצה של לנון. יש גננת טורקיה וגננת רוסיה.

ה גן מצא אותנו! מארק ואני ממש שמחנו – איזה כיף לנו! הא, והכי חשוב? הגן נמצא שש דקות הליכה מהבית שלנו! דקה וחצי על האופניים!

החוזה נחתם, ותהליך ההסתגלות יתחיל בסוף החודש! כמובן שהייתי צריכה לעשות לגן המדהים הזה יחסי ציבור ולשמחתי חברה אחרת כבר רשמה את בנה וחברה אחרת כנראה תרשום את ביתה.

אז בנתיים סופרים את הימים להתחלת הגן – רק נשאר לי להזמין תיק ללנון.

*************************************************************************************

אז איך היה בארץ? ובכן, היה נהדר אבל גם קצת ארוך מידי ומתיש. חשבתי לתומי שחודש בארץ זה בקטנה אבל היו רגעים שזה הרגיש יותר מידי. במיוחד כאשר הייתה סופת אבק איומה ולא יכולנו ללכת לים.

הטיסה הישירה עברה בסדר יחסית, לנון כמובן לא הפסיקה לזוז. מארק הגדיר את זה יפה: זה מדהים איך היא עושה דברים בפוקוס מלא, רק חבל שהם נמשכים רק דקה וחצי.

בתמונה הזו היא שומעת את ג'ף באקלי לראשונה בחייה.

IMG_20150824_224547

והנה מארק מציג אותה ל"בן" (מארק פעם חשב שלבן גוריון קוראים פשוט בן גוריון):

IMG_20150824_224756

היינו כמה ימים נפלאים בתל אביב – פגשנו חברים אהובים עד מאוד, אכלנו אוכל טבעוני מעולה ביותר, טיילנו, ובעיקר הזענו. שכחתי כמה דביק ולח וחם בתל אביב בסוף אוגוסט. בכל ערב המקלחת הייתה הדבר לו חיכינו ביותר. תל אביב עם תינוקת בעגלה – כמו שכבר למדנו בביקור הקודם – זה לא הכי אידיאלי. למזלנו לא הזדקקנו לתחבורה ציבורית אבל כשבאים מעיר ידידותית לתינוקות לעיר שלא ידידותית לאף אחד זה קצת קשה. הכל היה נראה ג'יפה למדיי ולמעט איזה ג'ימבורי לא ממש נתנו ללנון לזחול.

IMG_20150826_175258

כמו כן כמובן שאיבדנו כל רוטינה לנונית אפשרית. אוכל לא היה אוכל, שינה לא הייתה שינה. אבל זה מה שיש וזרמנו – היא מצידה עשתה חיים משוגעים.

ואז ירדנו לאילת ורבצנו על החוף כמעט כל יום (למעט הימים עם האובך, הייתה סופת חול מטורפת, זוכרים? אז הלכנו לאייס מול). שגרה בטלנית של לקום מאוחר יחסית (אמא שלי נהגה לקחת את לנון לטיולים בבוקר), לארגן ציוד ואוכל, ולרדת לחוף עד שש שבע בערב. חופש אמיתי!

IMG_20150901_182130

מה לנון למדה בביקור בארץ?

מה לא?!

אבא שלי היה מצונן והיא החלה לחקות אותו מקנח את האף, מושכת טישו מהקופסא ועושה קולות קינוח עם הפה, בנוסף היא החלה להתעקש לטבול את הביסקוויט שלה בקפה הקר שלי אחרי שראתה אותי עושה את זה.

הנה היא מרוצה מאוד מהבית של פישר פרייס שאבא שלי הביא לי מדרום אפריקה כשהייתי בת ארבע ושמרתי אותו לבת העתידית שלי!

IMG_20150916_084154

היא מרחה לעצמה קרם הגנה (קנינו קרם ספריי כחול בריח תפוח), הייתי מציירת עליה סמיילי וכל מיני צורות והיא הייתה מורחת את הקרם לבד!

היא למדה להראות איפה האף ולמדה לענות "עפה" בכל פעם שנשאלה "איפה הציפור?" (אמא שלי אחראית לזה). בכל פעם שהיא רואה ציפור/יונה/עורב היא אומרת עפה! היום בבוקר הצבעתי על הדג במובייל ושאלתי איפה הדג – עפה! היא ענתה בנחרצות.

היא למדה לומר "אובע" (כובע, הסירה את הכובעים כל הזמן!)  ולהצביע על הראש וגם לגלגל את הידים כשמזמזמים את ריקוד הציפורים (אבא שלי אחראי).

היא מצביעה על סבא, סבתא, אבא, דודה פפסה (בבה!) כששואלים היכן הם, אבל כשאני שואלת איפה אמא היא מביטה בי בתדהמה. לא שמעה מעולם את המילה ואין לה שום קשר אליי מסתבר.

אמא שלי האכילה אותה תוך כדי קריאה עם באיזה ספר של פינוקי כמעט כל ערב, ולכן לנון יודעת להצביע על פרחים וכדור וכובע כששואלים אותה היכן הם (ההצבעה על הפרח מלווה בנשיפות, כאילו היא מריחה אותו).

לשמחתה הרבה של לנון יש לי חברים עם כלבים וכמו כן רוב הכלבים בארץ לא סנובים כמו הכלבים בהמבורג, היא מאוד מאוד אוהבת כלבים ושיחקה איתם לא מעט וגם למדה לומר להם "בוא" ולסמן להם עם הידים לבוא.

IMG_20150829_155249

IMG_20150905_213114

\IMG_20150903_211504

היא מנופנפת לשלום לכולם וגם מפריחה נשיקות באוויר – היא עושה נשיקת אסקימוסי עם האף, וגם מצח למצח בום (יוספה לימדה אותה, לי לא היה מושג שזה קיים!).

IMG_20150829_203740

לסיום, היא בעיקר נופנפה לעבר כל מטוס שהיא ראתה בשמים, ותאמינו לי שעוברים לא מעט מטוסים שאפשר לראות מהחוף באילת. מנפנפת סדרתית.

IMG_20150829_162815

אז כן, אחרי חודש בלי בגדים על החוף, (היא, לא אנחנו!) חזרנו לשיאו של הסתיו ולשכבות בגדים ולנעלים. כרגע מסתמן שלנון שונאת נעלים והיא נוהגת להעיף אותן מהרגלים בכל הזדמנות.

אז חזרנו לסתיו וגם לשגרה – חששנו שנצטרך זמן אבל הכל חזר לקדמותו במהרה – גם השינה הרציפה בלילה.

עוד פחות משבועיים היא תלך לגן ועד אז אני מנסה להנות מכל רגע איתה כי אלו באמת הרגעים האחרונים של הזמן הזה – היא צריכה ילדים ומסגרת, היא צריכה גירויים, היא צריכה חברה, היא צריכה מישהו שישעשע אותה שהוא לא אני. וזה בסדר גמור.

הפוסט הזה לא ממש רצה להכתב כי היו לי מיליון דברים לעשות אבל אז טל מברלין שימחה אותי מאוד וזה דירבן אותי לסיים אותו. תודה טל!

עד לפוסט הבא, להתראות!

IMG_20150829_115248

ולרגל יום הולדתו ה 75 של ג'ון לנון שחל היום, קצת מוסיקה לסיום 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s