29. יום אם ראשון

image

ליום האם הראשון שלי קיבלתי כמעט התקף לב.

מייד אחרי שסיימנו את ארוחת הבוקר, לנון שיחקה על הרצפה במטבח, מכה על החלון, על פח האשפה, בעודי עושה וידאו, מתכוונת לשלוח לשתי הסבתות ליום האם. ואז זה קרה, היא נאחזה לא טוב בוילון ונפלה על הראש. לא פעם ראשונה כמובן, אבל הפעם המצח הוטח במסגרת המתכת של הדלת למרפסת.

לא שמנו לב בהתחלה, מנחמים אותה בזרועותינו. מנסים להפסיק את הבכי. ואז ראינו. בלוטה עצומה כחולה עם חתך מדמם באמצע. מארק ואני החוורנו.

תוך עשר דקות כבר רצנו לבית החולים ליד הבית, זה שילדתי בו. לנון כבר לא בכתה ונראתה שמחה מאוד לאור האקשן והריצות.

עמדתי בתור בחדר מיון כמעט חצי שעה, לנון בזרועותיי, מפלרטטת עם כולם כהרגלה ואני דומעת לי בשקט. מה לחכות מה??? יש לי תינוקת קטנה עם חבורה עצומה במצח!
האח בקבלה אמר לי מייד שאין להם מחלקת ילדים ונצטרך לבית חולים אחר – ידענו זאת אבל קיווינו שיבדקו אותה לפחות. האח התקשר לרופא שמייד יצא לראות אותנו, מסביר שנצטרך לנסוע לבית חולים אחר. נחמד מאוד אבל אין לנו רכב!
אני ממשיכה לדמוע, קצת כועסת, שלפחות יסתכל עליה. מי יכול להיות רציונלי כשהבת הקטנה שלו עם חבורה עצומה במצח? האחות בנתיים שמה ללנון פלסטר על החבורה ואני המשכתי לדמוע.

התקשרתי לחברה והלכנו אליה לאסוף כסא לרכב, לקחנו מונית ונסענו לבית חולים האחר.
הגענו לחדר מיון ילדים – האחות מייד בדקה ללנון את האישונים. הכל נראה בסדר. חכו בחדר המתנה ביקשה מאיתנו.
וחיכינו.
וחיכינו.
ועוד איזה חיכינו.
שלוש שעות וחצי התייבשנו שם! רופאה אחת, מחלקה גדולה, לא היו עוד מקרי חדר מיון חוץ מילד בן 12 עם כאבי בטן ואנחנו יושבים שם עם לנון ומחכים ומחכים. מבחינת מארק זה היה בסדר, זה לא מקרה חירום הוא אמר לי, זה בית חולים, יש להם את הסיבות שלהם. אני מצד שני רק רציתי לצעוק על מישהו שזה מטורף לתת להורים עם ילדה בת תשעה חודשים לחכות שלוש וחצי שעות. אבל לא צעקתי, כי לא עברתי לגרמניה כדי לצעוק.
בנתיים לנון אכלה, הביטה מהחלון, שיחקה עם עט, בהתה בדגים באקווריום, צעקה על הדגים באקווריום, ישנה, אכלה שוב, והתחילה להפגין סימני שעמום קשים.
ואנחנו מחכים ומחכים.
עשיתי איתה סיבוב בחוץ ומצאנו עץ מוצצים!

image

ואז סוף סוף העבירו אותנו לחדר בדיקות.
נחשו מה? שוב חיכינו וחיכינו. אני כל כך גרועה בלחכות, במיוחד כאשר זה לא הגיוני ובמיוחד כאשר לבת שלי יש חתך במצח. למזלי הייתה לי בתיק את שקית הבמבה האחרונה מהארץ (זקוקה למשלוח!) ולנון כרסמה להנאתה.
ואז נכנסה הרופאה,  הסתכלה על החבורה ושאלה מה קרה. יש לי וידאו מלמלתי במבוכה. אה, מצויין היא חייכה, תראי לי!
נהדר, לראות את זה בוידאו שוב! הרופאה ערכה בדיקות כלליות, הורידה את הפלסטר הראשוני, ניקתה את האיזור, חיטאה, שמה פלסטר חדש, ביקשה שנשים לב להתנהגות חריגה, ולהתראות.
מה עם הקורס שחייה מחר? אפשר ללכת? עדיף שלא, ייעצה לנו.
יצאנו לשמש החמימה, לנון מקשקשת כהרגלה ומנסה לתפוס עלים מהשיחים בצדדים.
מארק ואני מותשים.
נפשית ופיזית.
הבייתה, מקלחת, להניק, להשכיב, כוס יין, יום אם ראשון שמח לי ויום אם שמח לכולכן! 🌹

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s