27. ילדים אוכלים חול

11130301_10153154120976399_6050907844747012051_n

אתמול ירדנו לשפילפלץ השכונתי. לנון עוד לא הולכת כך שזה קצת מיותר ללכת לשם מכיוון שהמתקנים הם לילדים יותר גדולים, מלבד נדנדה אחת שאפשר להשכיב אותה בה אין שום מתקן שהיא יכולה לבלות עליו. מה שכן היא אוהבת ללכת לשם כי תמיד יש המון ילדים ורעש והמולה והיא מאוד אוהבת ילדים ורעש והמולה.

פגשנו שם כמה חברים עם ילדים יותר גדולים וגם חברה חדשה עם בת בגיל של לנון והיא שמה את הבת מיד ברחבה עם החול (לא בארגז החול) עם חליפת גומי עבה (נגד מים וגשם) ומשחקי פלסטיק של חוף ים.

הממממ.

אין לי חליפה כזו עבור לנון עדין. צריך לקנות אני אומרת למארק. נקנה מארק עונה.

חברה אחרת מוציאה מייד מכנסיים מגומי של הבן שלה ומעבירה לנו שנשים על לנון. אני מלבישה אותה ושמה אותה על החול.

תוך שנייה הפה שלה מלא בחול והיא מכרסמת איזה ענף.

לא לא לא לא לא לא לא לא לא לנון…

אני מנקה אותה ומרימה אותה.

כולם מסתכלים עליי.

אני לא אהיה האמא שלא מרשה לבת שלה לאכול חול אני מרגיעה את כולם. אני עדין מחזיקה את לנון. אני יודעת שלא אוכל למנוע ממנה לאכול חול אני ממשיכה להסביר. והיא עדין עליי. היא אכלה חול בים באילת, וליקקה אבנים (אבל שם זה היה על החוף, אז נקי, לא?). אני רק צריכה זמן להתרגל לרעיון אני נשברת ומתרצת. אני עדין לא מוכנה נפשית לזה שהיא תאכל חול או תכרסם עלים. תנו לי קצת זמן… אני אתרגל.

האם באמת אתרגל? זה לא שיש לי רק משהו אחד להתרגל אליו… עדין עושים ניסיונות עם אוכל, לנון שחתה השבוע באבוקדו ושטפתי את הרצפה במטבח שש פעמים. ביום. מבריקה את כסא האוכל, מחליפה לה בגדים, שוטפת לה ידים, מנגבת, מנקה. בבוקר עוד לפני שאני מצחצחת שיניים אני כבר שואבת את הדירה – לנון זוחלת, החתול בנשירה, ויש אבק בכל מקום. מאבק ללא פשרות באבק. מאבק האבק.

אני יודעת שעדיף שאשחרר, אבל לאנשים כמוני, אלו שצריכים שהגרביים הלבנות ישארו לבנות גם אחרי שאסתובב איתם יום שלם בבית, אנשים כמוני שלכל דבר בבית יש להם מקום מסויים, אנשים כמוני שלא יכולים לראות כתם קטן על חולצה של תינוקת בת כמעט תשעה חודשים… אנשים כמוני צריכים זמן. אז בנתיים אני מתישה את עצמי יותר מהרגיל ומחכה ליום בו אקום מהשינה ולא ארצה לשאוב, היום בו לא אחליף ללנון חולצה אחרי שני ביסים, היום בו אשים אותה בארגז החול ואראה אותה לועסת ענפים מבלי לחשוב שאנשים דרכו עליהם קודם…

 OFF TOPIC:

בזמן האחרון הפכנו את מושב העגלה של לנון ועכשיו היא לא פונה אליי יותר אלא אל הרחוב. כתוצאה מכך לנון צורחת משמחה בכל פעם שהיא רואה  כלב! היא ממש ממש מתלהבת מכלבים, מחייכת, "קוראת" להם, מנפנפת בידים. איך אני גאה בה! כזו קטנה וכבר אוהבת חיות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s