24. בייבי בלוז

IMG_20140420_200422

שבועיים אחרי הלידה, כשלא הפסקתי לבכות, והמיילדת שלי הביעה קצת דאגה החלטתי שזה יהיה ממש חכם לבדוק אונליין דכאון אחרי לידה.

מה שמצאתי אונליין הכניס אותי לדכאון עוד יותר, אם זה היה בכלל אפשרי.

לא יכולתי להפסיק לבכות. כשהחתול היה עובר לידי תוהה למה אני לא מתייחסת אליו גרוני היה נשנק והייתי בוכה. כשמארק היה יוצא לסופרמארקט מעבר לרחוב לעשות קצת קניות הייתי נכנסת לחרדות איומות שמשהו יקרה לו ובוכה עד שהוא היה מגיע בחזרה הבייתה.

כשלנון הייתה בוכה בכיתי גם. וזה היה הרבה. הבכי שלה גמר עליי, כשלא יכולתי לנחם אותה ולהפסיק אותו הפחד היה משתלט עליי והייתי בוכה.

הדאגה שהביעה המיילדת הכניסה אותי לחרדות איומות. מה אם יש לי דכאון אחרי לידה? אולי אני צריכה לדבר עם מישהו? מארק כרגיל היה האי השקט שלי בלב הסערה. המיילדת לא מכירה אותך הוא הסביר לי, הוא לא יודע שאת בכיינית איומה מטבעך בלי קשר להריון וללידה. היא לא יודעת שאת סופר רגישה.

שוב בדקתי אונליין. דכאון לאחר לידה הוא דבר שגרתי ונפוץ, הוא קשור להורמונים לחוסר שינה ולעובדה שהעולם של האמא החדשה השתנה מן הקצה אל הקצה.

את רוב תסמיני הדכאון לאחר לידה היו לי:

הרגשה של חוסר ישע, עצבות, חרדה, פחד, רגשי אשם, בכי בלתי נשלט, חוסר תאבון, ירידה במשקל (לא אכלתי כמעט חודש), עייפות, חוסר מנוחה.

את התסמינים הקשים יותר לא היו לי, דבר ששימח אותי עד מאוד:

מחשבות אובדניות ודחייה של התינוקת.

אם את אמא חדשה ויש לך כאלה מחשבות אנא פני לקבלת עזרה!

האינטרנט שיכול להיות ברכה וקללה הציע לי מספר מבחנים לאבחן דכאון לאחר לידה ששללו את רעיון הדכאון אבל העידו חד משמעית על כך שאני סובלת מבייבי בלוז.

בייבי בלוז הוא מצב זמני לאחר לידה ממנו סובלות עד 80% מהיולדות זמן קצר לאחר הלידה (כך למדתי בוויקי). בייבי בלוז מאופיין במצב רוח ירוד, נטייה לבכי, חרדה ותסמיני דכאון.

הוקל לי במקצת אבל הבכי לא הפסיק.

ואף אחת לא ממש מדברת על זה. אף אחת מהחברות שלי לא סיפרה לי כמה היא בכתה, כמה היא חששה, איך היא לא העזה לצאת מהבית לבד עם התינוקת מרוב פחד, איזה חרדות וסיוטים הציפו אותה בחודש הראשון, איזו מייאשת הייתה ההרגשה של הכשלון כאמא, איזה כאבי בטן גרם הבכי של התינוקת, איזה נוראיים היו רגשי האשם, איזה כאב לב גרמו כל מיני מחשבות שצצו בראש בשעות לילה לא נורמליות כאשר את מניקה את התינוקת ומרגישה שאת לבד בעולם. את והתינוקת שלך. וזה מצחיק ועצוב, מכינים אותך להריון, מכינים אותך ללידה, אבל אף אחד לא מכין אותך לשנייה בה את הופכת אמא.

בדיעבד, אחרי שעבר השלב הקשה הזה חברות סיפרו לי על התקופה הזו בחייהן, אני מניחה שחלקן הרגישו לא נוח לומר לאישה בהריון "וואי וואי וואי חכי לחודש בראשון את תהיי בכזה דכאון" ואני מניחה שחלקן פשוט לא חווה את התופעה הזו, זה גם אפשרי. לא באה בטענות לאף אחת!

אז הלכתי לרופא משפחה שלי. הוא ערך בדיקות דם מקיפות (הברזל והבי 12 היו מצויינים, תודה). אני חושבת שאני צריכה עזרה מיררתי בבכי במשרד שלו. תראי הוא השיב בשקט, ילדת לפני פחות מחודש, החיים שלך השתנו, את עוד לומדת את התפקיד, התינוקת עוד מתרגלת לעולם שלנו, יש לך את כל הסיבות בעולם להרגיש כמו שאת מרגישה, במיוחד לאחר טיפולי פוריות שהיו מאוד קשים רגשית ופיזית ובמיוחד לאחר הריון לא קל שעברת. אני אתפלא אם לא תרגישי כמו שאת מרגישה, הוא ניסה לנחם אותי. תני לעצמך קצת זמן הוא הציע, תנסי לצאת מהבית, אפילו לעשר דקות ביום (חרדה שיתקה אותי, לצאת מהבית עם התינוקת?! ועוד מעט מארק שהיה לו חודש חופשת לידה חוזר לעבודה, לצאת מהבית עם לנון, לבד?!), תעשי סיבוב בשכונה, לכי לגינה ליד הבית. אולי תפגשי חברות לקפה?

הדמעות המשיכו לזלוג. הרופא לא מבין כלום חשבתי לעצמי. איזה שטויות הוא מדבר, לצאת מהבית, ללכת לגינה, לפגוש חברות לקפה. בא לי ללכת לישון ולקום במציאות אחרת. אין שום סיכוי בעולם שהמצב ישתנה לטובה ושאני אהיה אמא טובה ושאני אלמד מה עושים.

מקרה שלא קשור: בדרך חזרה מהרופא ראיתי בתחנת רכבת בחור שמוכר קבוע את העיתון של חסרי הבית בהמבורג. תמיד היה איתו כלב זקן שמן. הכלב לא היה. איפה הכלב שאלתי? הוא מת לפני חודשיים השיב הבחור. אני מצטערת אמרתי לבחור והתחלתי להתייפח…

באותו יום פגשתי שתי חברות בקפה השכונתי. לנון ישנה וכבר שעה לפני המפגש נכנסתי להיסטריה. מאוד רציתי ללכת איתה אבל היא ישנה ומה, אני אעיר אותה כדי לשים אותה במנשא? ומה אם היא תבכה בקפה? ומה אם היא תרצה לאכול? אני לא ממש יודעת להניק בלי כרית ההנקה, וחזיית ההנקה נוראית ומציקה לי. בסופו של דבר שמתי אותה במנשא, היא ישנה. ירדתי לקפה למטה, ישבתי שם על הספה עם שתי חברות, לא ממש מקשיבה לשיחה (שתיהן אמהות מנוסות), לא ממש שותה את הקפה שלי, רק מסתכלת בחשש על לנון כל דקה, פוחדת שהיא תתעורר ותבכה ואני לא אדע מה לעשות.

היום כשאני חושבת על המפגש הזה בקפה ובכלל על חמשת השבועות הראשונים אני מחייכת לעצמי. ובאותם חמישה שבועות ראשונים, כשהבייבי בלוז הכה בי מכל הכיוונים ולמרות כל מה שקראתי וכל מה שאמרו לי – שזה זמני, שזה טבעי, שזה נורמלי – למרות הכל לא חשבתי שזה ייגמר אי פעם. הייתי אומללה, עצובה, מפוחדת ובעיקר חסרת אונים.

ואז מארק חזר לעבודה ובשבוע לפני כן בכיתי בהיסטריה כל יום. הוא זה שהיה מרגיע את לנון בעודה בוכה, הוא זה שהיה דואג לי, הוא האי שלי בסערה ועכשיו מה? וביום הראשון שלי לבד לנון לא הפסיקה לצרוח, בכתה ובכתה ובכתה. אבל במקום לבכות איתה כהרגלי תחושה חדשה השתלטה עליי, היי, זו הבת שלי, ואם בא לה לבכות ואני לא יכולה לעשות שום דבר בנידון מלבד להחזיק אותה בזרועותיי וללכת הלוך ושוב בדירה ולשיר היי ג'וד, סו בי איט, זה מה שאעשה. ואם בימים הראשונים ספרתי את הדקות לשובו של מארק (מ 12 בצהריים נשארו שש שעות והספירה לאחור התחילה) לאט לאט הפסקתי להסתכל על השעון, יצאתי החוצה, צברתי בטחון.

באחת מן היציאות הראשונות שלי לגינה מול הבית, לדעתי זה היה ביום שמארק חזר לעבודה, פגשתי באותה גינה שכונתית את אחת השכנות/מכרות שלי. יש לה ילד בן שנתיים. היא שאלה לשלומי והדמעות החלו זולגות ממני בלי שרציתי. אמרתי לה כמה אני מפחדת. ואז היא אמרה לי משפט שנחרט לי בראש ונשאר לי בלב ולקחתי אותו איתי תמיד מאותו רגע. אל תפחדי, היא אמרה, לנון ואת זה צוות, את שם בשבילה והיא שם בשבילך.

לנון ואני זה צוות! כמה פשוט ונכון וכמה לא ראיתי את זה! לנון ואני צוות!

ובדיוק כמו בספרים הבייבי בלוז חלף לו תוך חודש וקצת. ההורמונים התאזנו מעט, אני למדתי להכיר את לנון, היא למדה להכיר אותי. התקופה הזו שהייתה נוראית וקשה הייתה זמנית והיום נראת רחוקה מתמיד ומהפחד הראשוני ההוא לא נשאר דבר.

וכמו שקראתי איפשהו: זה לא שזה הולך ונעשה יותר קל, זו את שלומדת לעשות את התפקיד טוב יותר.

***************************

תוספת: לא ראיתי את השכנה/מכרה שאמרה שלנון ואני צוות הרבה זמן והנה היום אחרי שכתבתי את הפוסט והלכתי לקפה בשכונה פגשתי אותה. הא!!!

2 מחשבות על “24. בייבי בלוז

  1. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שאף אחד לא מכין אותך ללבד הזה… בחודשיים הראשונים לחופשת הלידה פשוט הרגשתי לבד… רק חיכיתי שיבואו לבקר אותי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s