23. הרגע שחיכינו לו

IMG_1737

לא מעט שאלו אותי, מה, באמת תכתבי על הלידה בבלוג של לנון?

לא חשבתי על זה בכלל כאישיו לפני ששאלו אותי, זה היה לי ברור מאליו שאם חלקתי את מה שחלקתי עד כה אז אין שום סיבה לא לחלוק את חווית הלידה שהיא בעצם השיא של כל התהליך של ההפריות וההריון.

אבל לא, אל דאגה, הפוסט הזה בסך הכל יספק את לוח הזמנים של הלידה בקצרה מבלי להכנס ליותר מידי דקויות ופרטים!

17:00 התחילו הצירים וכאב לי כמו שבחיים לא כאב לי, ואני מתכוונת לכך. אחרי הלידה ניסיתי להסביר לאנשים שאם יקחו את הכאבים שהיו לי כל חיי יחד הם עדין לא יתקרבו לכאבים של הצירים. זה הרגיש כאילו הנוסע השמיני חופר לי בבטן. דרך הגב. או משהו כזה. ובכיתי וצעקתי כל כך. וזה היה סוריאליסטי כי ניסיתי לחשוב על כל מה שקראתי ולמדתי בקורס הכנה ללידה ושמעתי מחברות אבל לא, כלום לא היה קביל באותם רגעי כאב איומים וכל פעם שניסיתי להזכר ולחשוב מה לעשות הגיע עוד גל כאב ואיתו צרחות איומות.  מספיק היה לי להסתכל על מארק בשביל להבין את גודל החרדה שלו. הוא היה לבן יותר מהרגיל ולא ידע מה לעשות עם עצמו.

18:00 המיילדת, ליסה שמה, עם שיער קצוץ בלונדיני ועגילים אדומים בצורת תפוח, ניסתה להרגיע אותי יחד עם מארק אבל זה לא ממש עבד ונתנו לי כמה משככי כאבים רגילים שלא ממש עזרו, את חייבת לנסות להרגע היא ביקשה ממני. פפפפפפפפפפפף. המשכתי לצרוח.

19:00  אפשר כבר אפידורל? שאלתי מבעד לדמעות ובין צרחה לצרחה, לא ממש אמרה בעצבות המיילדת, הפתיחה היא של 2 ס"מ בלבד, עוד לא.

כבר ראיתי את עצמי מבלה לילה שלם בצירים עם כאלה כאבים וחשבתי שאני פשוט אמות שם.

19:15 נו טוב, אני אביא את המרדים ותקבלי אפידורל אמרה המיילדת – לא יכולתי לחכות כבר, מארק הגיש להם את המסמכים החתומים (מילאנו אותם עוד בבית) במהירות, שלא ישנו את דעתם!

המרדים ועוד אסיסטנט באו, נתנו לי זריקה שעוצרת את הצירים והחלו במלאכת החיבור לאפידורל. מה הפתיחה? שאלו את מארק. 2 ס"מ ענה מארק. המרדים הסתכל התימהון ועם מבטא פולני כבד אמר "זה הכל? זה אפילו לא לומר שלום!".

הא נהדר, אני באמת אמות כאן הלילה. יותר מאוחר מארק אמר לי שגם הוא חשב באותו הרגע "זה יהיה לילה ארוך ביותר".

הסברים על האפידורל והנה אני מחוברת ותוך כמה שניות וכנראה שבגלל משככי הכאבים ממקודם הפסקתי לצרוח. מארק חיבר את האיי פוד (זוכרים שהוא הלך להביא כבל? שני סתומים אנחנו, היה דוק מיוחד למכשיר) ושם לי את לאונרד כהן אהובי, נשכבתי לאחור, מזמזמת את השיר. המרדים והאסיסטנד חייכו, עכשיו את שרה הא?

19:30 ליסה באה לבדוק אותי והסבירה שעוד חצי שעה יתנו לי זריקה שתחדש את הצירים, הייתי כל כך מסטולה ולא היה לי אכפת מכלום, לא כאב לי וזה מה שהיה הכי חשוב מבחינתי.

20:00 ליסה חזרה לתת לי את הזריקה והצירים התחילו שוב אבל לא ממש הרגשתי אותם, הם באו והלכו כמו גלים שהתגברו עם הזמן.

20:30 ליסה באה לבדוק אותי והתחילה לצחוק בפראות. הסתכלתי על מארק כי חשבתי שאולי אני מסטולה מידי. או גוט או גוט או גוט!!! הסתכלתי על התפוחים באוזניים שלה. מה קרה מה קרה? ליסה המשיכה לצחוק. את בפתיחה מלאה אמרה, אני מרגישה את הראש של התינוקת, יש לה שיער, וכלום לא מוכן, אני חייבת להזדרז לקרוא לרופאה ולהכין כאן הכל.

שוב הסתכלתי על מארק, זה דבר טוב לא? לא הייתי בטוחה. מצד אחד זה היה נשמע כמו משהו טוב, מצד שני, רק התחלנו, לא?

ליסה התחילה למהר ולהכין את כל מה שצריך ללידה כולל מסמכים וכלים ודברים מסביב. שלחתי לאמא שלי ואחותי הודעה בווטסאפ שקיבלתי אפידורל והכל בסדר ואעדכן אחר כך.

21:00 הצירים באו בתדירות גבוהה יותר והכאב התחדש אבל הפעם הכאב היה סביר ביותר, כבר לא הייתי מסטולה אבל האפידורל עשה את העבודה, לאונרד כהן המשיך לשיר, מנורת המלח הטילה צללים, וליסה והתפוחים הסבירו לי מה לעשות בכל פעם שאני מרגישה ציר מגיע.

פחות משעה אחר כך, ב 21:52, לנון הייתה בחוץ, עם עיניים מחייכות וסקרניות, עטופה במגבת חמימה, מונחת על החזה שלי. נדהמתי מזה שזה עבר כל כך מהר. היה לי מזל! פחות מחמש שעות לידה, לא האמנתי!

בייבי תראה! אמרתי למארק, עשינו בייבי!!!

ולראשונה בחיי, לראשונה מאז התחלת הטיפולים, ההפריות, ההריון – לראשונה האמנתי שאני אמא, כי הנה, יש עליי תינוקת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s