20. Due Date

IMG_20141127_084020

ב 16 ביולי 2014 אלד את הבת שלי. ככה היה כתוב לי בדרכון אמהות (פנקס אמהות כזה שמקבלים כאן ובו נרשמים כל הדברים החשובים וכל הבדיקות שעוברת האם, כולל השקילות, בדיקות דם, חלבון וכל דבר שצריך בעצם). אהבתי את התאריך. ילדת קיץ תהיה לי, יולי זה חודש נחמד, 16 זה מספר המזל שלי (שלא מתבטא בכלום למעט העובדה שאני אוהבת את המספר הזה), אז היא לא תהיה מזל אריה כמוני אבל לא נורא. בדימיוני, בלילה בין ה 15 ל 16 אני אקום מכאבי בטן קלים, אעיר את מארק, אומר לו "בייבי איטס טיים" ונלך לבית החולים לחדר היולדות ומשם נו, אתם יודעים, כמו בסרטים!

ואז הגיע ה 16 לחודש, ואז הוא עבר ולא, לא ילדתי. באותו היום התחיל שבוע 41 של ההריון שלי . רופא הנשים ביקש שאבוא למרפאה במידה ולא אלד כי צריכים לבדוק שיש מספיק מי שפיר. אם לא תלדי עוד יומיים את צריכה עוד בדיקה אבל זה יהיה יום ראשון ולכן תצטרכי ללכת לבית החולים שלך, כך אמר הרופא. ועוד יומיים עברו ולא ילדתי. הלכנו לבית החולים (עשר דקות הליכה מהבית!) ועשו לי את האקו לב עובר או מה שזה לא יהיה ודפיקות הלב של לנון נראו בבירור על הדף הלבן שיוצא מהמכונה ובאיזור של הצירים היה קו אחד אחיד שלא זז. אפילו לא רבע ציר.

הרופאה בבית החולים הסבירה לנו שיתנו לי מקסימום שבוע אבל שאחר כך אצטרך זירוז. דיי חששתי מזירוז, בעיקר מכיוון שיש לי חברה שעברה זירוז שלקח כמה ימים ואז היו לה צירים נוראיים במשך שעות ואז נגמרה הלידה בניתוח קיסרי. אם לנון עוד לא רוצה לצאת אין לי בעייה עם זה, אחכה, חיכיתי כל כך הרבה זמן גם ככה! אבל הרופאה אמרה שיתנו לי עד יום שלישי (שבוע לאחר תאריך היעד) ואז אצטרך לבוא לזירוז.

הלחץ הגיע לשיאים חדשים. חששתי שאולי משהו לא בסדר אם לא ילדתי עד כה (אבל כל הבדיקות הראו בבירור שהתינוקת לא במצוקה), חששתי שלא יהיו מספיק מי שפיר (היו) והכי חששתי שיאמרו לי שאין ברירה ושאצטרך ניתוח קיסרי (והיו כמה רגעים שאפילו חשבתי לעצמי, יאללה, בואי נלך על קיסרי! לא תרגישי כלום!).

הייתי אמורה להתחיל זירוז ביום שלישי, 22 ביולי, עוד הספקתי ללכת לרופא נשים (הכל תקין ודי, אני לא רוצה לראות אותך יותר כאן בלי תינוקת, והאחות החמודה נקרעה מצחוק כי היא הייתה צריכה להוסיף דף מצולם לדרכון אמהות כי נגמר המקום!) ולדיקור לקראת לידה (אופציה שהציעו בבית החולים שלי), תתקשרי, נאמר לך מתי לבוא אמרו לי בבית החולים, וכשהתקשרנו אמרו לנו שהמחלקה מפוצצת ושיש שם לחץ רב והרבה ניתוחים קיסרים לא מתוכננים ואין מיטה פנויה ובקיצור, תתקשרו מחר. חשבתי שאמות לי בשקט. כבר הייתי מוכנה עם התיק! נפשית ופיזית (עוד אגיע לזה, אבל בשבוע עם 32 מעלות, עם כל המשקל שהעלתי, תאמינו לי, הייתי מוכנה!). התקשרתי למרי, ההבאמה שלי, כולי מוכנה ללכת לבית חולים אחר אם צריך. מרי, עם המבטא האירי העדין הסבירה שבית החולים יודע מה הוא עושה, ואם אמרו לי לא לבוא זה רק לטובתי כי מה הטעם ללכת לשם ולחכות? ואם עשיתי בדיקה באותו יום והכל תקין למה ההיסטריה? קחי את מארק ולכו לקצת קניות, תאכלו בחוץ, תהנו מהרגעים האחרונים שלכם לבד. ואכן כן עשינו… התגלגלתי לאיטי עם מארק למול ליד הבית, עשינו שופינג, אכלנו, חיכינו.

יום למחרת התקשרנו שוב, התחלתי את שבוע 42 וכבר ממש דאגתי מאופציית הניתוח הקיסרי. תביאי את התיק ובואי אמרו לי, לפני שיצאנו מהבית מארק הושיט לי שקית עם כל מיני דברים טבעונים לנשנש וידעתי שזהו, אנחנו לא חוזרים הבייתה בלי התינוקת שלנו!

2 מחשבות על “20. Due Date

  1. פינגבק: 62. חביתיות קמח עדשים/קמח חומוס | A Girl Named Lennon

  2. פינגבק: 64. Due Date #2 | A Girl Named Lennon

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s