18. על רגישות ורגישות

IMG_20150115_213314

יש בגרמנית מונח בשם

Weltschmerz

צער העולם או כאב העולם – מארק סיפר לי עליו כשרק הכרנו. הוא הבין עד מהרה עם מי יש לו עסק וחשב שזה מונח מתאים לתאר את הכאב והעצבות שאני מרגישה לנוכח חוסר צדק. כאב העולם (אני מעדיפה להשתמש בכאב העולם ולא בצער כי במקרה שלי באמת כואב לי) הוא משהו שאני חווה מגיל מאוד צעיר. קראו לזה רגישות יתר, מודעות יתר, בכיינות יתר – זה לא משנה. אומללות, עליבות, חוסר צדק, התעללות בחפים מפשע, ניצול החלשים, חוסר צדק באשר הוא, כל המקרים האלה שרוב האנשים יקראו עליהם וימשיכו הלאה, אלו נכנסים לי עמוק ללב, משתקים אותו, גורמים לי לבכות, גורמים לי לכאבי בטן, גורמים לדמעות לזלוג וגורמים לי לעצבות איומה.

ולא רק מקרים מציאותיים. אני אבכה גם בסרטים, בעת קריאת ספרים, עיתונים, סדרות בטלויזיה ולעיתים קרובות כשאראה זקן או זקנה אבודים לבדם ברחוב.

 לומדים לחיות עם המשא הלא קל הזה של כאב העולם, לומדים להשלים שלנצח יהרגו אנשים לשווא, לנצח יהיו מקרי אלימות נגד זקנים, ילדים, בעלי חיים. לנצח העולם ימשיך לחיות על דם מיותר ולנצח לי יכאב.

כל הרגישות יתר הזו, הוכפלה ושולשה בזמן ההריון. ההרומונים עשו את שלהם ואני התחלתי לבכות לעיתים יותר קרובות.

 אחד מהמקרים שזכור לי היטב (וגם כתבתי עליו ביומן הריון שלי עליו מבוסס הבלוג הזה למעשה) היה בערב אחד בו ישבנו לצפות בסדרה של הבי בי סי על העולם. הפרק עסק בעולם הקרח והסצנה הראתה דוב קוטב שנעור משנת החורף ומתחיל לחזור מהקרחונים לעבר היבשה. מכיוון שאנחנו בני אדם זבלים ובגללנו נמסים הקרחים הדוב לא ממש יכול ללכת בחזרה כי חלקים רבים נמסו לגמריי, הוא צריך לשחות. דובים לא יכולים לשחות מרחקים כאלה עצומים אבל לדוב הלבן החמוד על המרקע לא הייתה ברירה. הוא שחה ושחה ושחה ושחה ושחה ושחה. ואז כשהוא הגיע ליבשה הוא היה מותש, עייף, ובעיקר רעב, וניסה לתקוף מושבה של אריות ים שהייתה בסמוך אליו. האריות לא ותרו ותקפו חזרה והדוב המותש והמורעב, עתה גם פצוע מהמריבה עם אריות הים התמוטט על האדמה, צורח מכאב ורעב ופשוט מת שם.

אפילו כשאני כותבת על זה עכשיו אני בוכה, אבל אז, באותו הערב, שבוע 19 להריון, הורמונים משתוללים, לחץ נפשי עצום, פחדים משתקים, התייפחתי כמו ששנים לא התייפחתי. בקול רם הגוף שלי רועד ומארק לידי אובד עיצות, הדמעות לא הפסיקו לזלוג. זה לא היה הדבר הכי קשה לצפייה שראיתי (בתור טבעונית ראיתי המון) אבל זה בהחלט היה רגע קשה ביותר, הרגע בו חשבתי לעצמי, לעולם המצחין הזה אני עומדת להביא ילדה? לעולם כזה?

יש לי מזל רב שכאב העולם שלי מעולם לא התרגם לדכאון רציני ושיש לי את היכולת גם לראות את הצדדים שטופי השמש של העולם, אני אופטימית מטבעי, אוהבת אדם וחיות, מאמינה שיש לנו הרבה לתת ושדברים עוד יכולים להשתפר להשתנות ולהיות יותר טובים.

You may say I am a dreamer…

——–

OFF TOPIC

קיבלתי לא מעט הודעות עם פידבקים מקסימים ומפרגנים לבלוג הזה. כל הודעה והודעה שימחה אותי עד מאוד, ואני אסירת תודה על זה שלקחתן את הזמן לקרוא ולהגיב. תודה תודה תודה.

5 מחשבות על “18. על רגישות ורגישות

  1. מאוד ריגש אותי. גם אני מין בכיינית כזו. ולחשוב שרק הבוקר צחקתי איתך על הורמונים של נשים בהריון, בלי לדעת שזה נושא הפוסט…

    אהבתי

  2. קראתי וחשבתי לעצמי "מסתבר שאני לא הבכיינית היחידה"…תמיד חשבתי שאצלי משהו לא בסדר. אני יושבת כבר מעל שעה על הבלוג שלך ולא מפסיקה לבכות ולהתרגש ביחד איתך!!! הינה, אני בוכה שוב…

    אהבתי

  3. פינגבק: 51. על טבעונות – חלק א' | A Girl Named Lennon

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s