13. באמת?

IMG_20141023_172419

אז הנה, אני בהריון ועבר שבוע 12, אפשר להיות הריונית טיפוסית?

לא ממש, כך לפחות חשב הרופא שלי שציווה על שמירת הריון מלאה – לא במיטה אומנם אבל בהחלט לא בבית הספר. וכך התוודעתי למונח גרמני חביב:

בשפטיגונגסוורבוט – הווה אומר שמבחינה רפואית נאסר עליי לעבוד. העברתי לבית הספר את הטפסים המתאימים ונפרדתי לשלום מלקום בשש בבוקר, מלעלות שלוש קומות למשרד שלי בין שיעור לשיעור, בין התרוצצות אחרי תלמיד הפרי סקול, משמירה בהפסקות, מנשיאת תיק כבד, ובעיקר מחוסר יכולת לאכול בין שיעורים או ללכת לשירותים. איסור העבודה היה מבורך עבורי ואני מודה לרופא שלי עליו עד מאוד (חשבתי שזה מיוחד עד שחברה מורה גם היא קיבלה את אותו איסור).

אבל לפחות יכולתי סוף סוף להסביר מדוע אני לא רוכבת על האופניים יותר ולמה שמנתי כל כך… נאחזתי בצדדים החיוביים!

הבדיקה הראשונה אותה ביצע רופא הנשים שלי הייתה שקיפות עורפית. בדיקה הזויה למדיי בה – בדיקת סקר  שמעריכה באופן סטטיסי [לפי הגיל שלי יחד עם בדיקת דם ועובי העורף של העובר שנמדד באולטראסאונד] את סיכויי התינוק העתידי שלי להיות עם פגם כרומוזומי – עם תסמונת דאון. או משהו כזה. (שוב, לא התעמקתי יותר מידי בעיקר כי ידעתי שזה לא ישנה הרבה). תוצאות הבדיקה שלי, עליהן הודיע לי הרופא בטלפון, היו חמורות ביותר. קטסטרופה אמיתית. 1:50. הסיכוי של התינוק שלי להיות לא בסדר הוא אחד לחמישים הריונות שלי. תוצאות סבירות הן 1:200000000000000 או משהו כזה. ואני, אני שוב לא יכולתי לנשום.

צריך להבין, הסביר הרופא, שהבדיקה הזו היא לא חד משמעית אבל היא יכולה להעיד על פגם בעובר. והשאלה היא מה עושים עכשיו. היו בפנינו כמה אופציות כאשר הוא ביקש מאיתנו לחשוב מה נעשה במידה והעובר אכן פגום – לא חשבנו פעמיים – במידה והעובר לוקה בפגם כרומוזומי נעשה הפלה – אנחנו רוצים ילד בריא.

וכך נקבע לנו תור לבדיקת מי שפיר – בדיקה שגרמה לי לשבור את ההבטחה שלי ולבדוק כל מה שיכולתי באינטרנט. נכון, יש בדיקה שמחליפה אותה כמעט בדיוק (דנא עוברי, בדיקה חדשה שמבוססת על בדיקת דם בלבד ונשלחת לאיזו מעבדה מיוחדת בארה"ב) אבל היא לא מכסה את כל התסמונות והיא דיי חדשנית והיא עולה הון – הלכנו על מי שפיר.

הדבר היחיד שהיה לי בראש זו העובדה שמי שפיר היא בדיקה מסוכנת שעלולה לגרום להפלה. לא יכולתי לנשום בכל פעם שחשבתי על כך. מצד אחד אני רוצה לוודא שהילד הזה שלי הוא בריא, מצד שני בדיקת מי שפיר מסכנת אותו. נאלצנו לחכות כמעט שלושה שבועות מכיוון שזו בדיקה שמבצעים רק משבוע 11 עד 13.

שכבתי על המיטה אצל הרופא, הוא והאחות ביצעו את הבדיקה, מחט דקיקה וארוכה נכנסת לי לבטן, אני רואה על המסך את העובר ואת המחט שואבת קצת מהמים. סיימנו אמר הרופא, את יכולה לנשום. תנוחי הרבה ביקש ותבואי לבדיקה של מי השפיר מחר (יש חשש לדליפה תמיד). הבדיקה עברה בהצלחה, אין נזק לעובר, אין דליפה אבל יש היסטריה עצומה וציפייה שוברת עצבים לתוצאות. עבור תוצאות מלאות יש לחכות כמעט חודש, אבל, כך הרגיע אותי הרופא, יש בדיקה מהירה שנעשת תוך 24 שעות, היא נקראת פיש, והיא 90% מדוייקת ומעידה על התוצאות המלאות. תתקשרי מחר בצהריים ביקש. עוד לילה ללא שינה עבר עלינו, אני לא ממש יכולה לתאר לכם מה עבר לי בראש ואיזה פחדים שיתקו אותי. בצהריים התקשרתי לרופא, הוא עסוק אמרה האחות, הוא יחזור אלייך.

מי המציא את העינוי הזה? שלוש שעות לקח לו לחזור אליי, שלוש שעות שהרגישו כמו שלושה ימים, סיוט מחזורי של זיעה קרה ופחד משתק. חדשות טובות הוא אמר בקולו המאוד רגוע, הבדיקה הראשונית חזרה מצויינת, אין מה לדאוג. את רוצה לדעת את מין העובר?

יום למחרת, אצלו במשרד, הוא אמר שהשמיעה באוזן חזרה אליו – צרחתי משמחה בטלפון והוא, גרמני טיפוסי קצת נדהם אני מניחה. לא רציתי שיאמר לי את מין העובר, רציתי שמארק יהיה לידי, שנדע יחד. מוכנים? שאל? רוצים לדעת? כן! חייכנו. זו בת הוא אמר. יששששששששששששששששששש! התלהב מארק. נו באמת, כאילו זה משנה משהו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s