10. ניסיון שני

IMG_20141106_184016

ואז מתחילים הכל מההתחלה. הסתיו כבר הגיע להמבורג, תחילת אוקטובר ואני נסעתי ממש בשניות האחרונות לפני תחילת התהליך השני לרומא עם אימי ואחותי, מנצלת את הזמן לפני הזרקת ההורמונים. בסוף השבוע לאחר החזרה מרומא עברנו דירה, סיפור מורכב בפני עצמו בעיר כמו המבורג בה מצוקת הדיור גדולה מאוד – מצאנו דירת חלומות וזה היה לעבור עכשיו או לעולם לא. מארק ניצל את הזמן בו הייתי ברומא וארז את הדירה.

חשבתי לעצמי שבטח עם כל הלחץ הנוסף ממעבר הדירה אין סיכוי שנצליח הפעם. לחץ רב הגיע גם מבית הספר בו לימדתי. ניסיונות לעדכן את ההנהלה עלו בתוהו (המנהל היה עסוק מידי ונפנף אותי בכל פעם שרציתי לדבר איתו), והם לא ראו בעין יפה את האיחורים הרבים שנגרמו בשל בדיקות דם מוקדמות בבוקר (כמעט כל שלושה ימים) ובטח לא התלהבו מכך שהייתי צריכה לצאת לבדיקות במשך היום. אני יכולה להבין את ההנהלה בהחלט אבל סדר העדיפויות שלי היה שונה משלהם וכשהבנתי שלמנהל לא ממש משנה מה יש לי לומר הפסקתי לדאוג אבל עדין הרגשתי אשמה (הייתי מהמורות האלו). לאחר השאיבה השנייה ביקש הרופא שאשר בבית יותר מיומיים, קיבלתי אישור מחלה כמובן, ולמרות שרק עברנו דירה נשארתי במיטה, נחה, אבל שוב התוכניות השתבשו וקיבלתי שפעת איומה שלוותה בחום וכאבי גרון. הו האומללות… עכשיו, חשבתי לעצמי, בטוח, אבל בטוח שזה לא יעבוד. (מנמיכה ציפיות!).

ושוב ביקשו האחיות המקסימות שלא אעשה בדיקה ביתית. ושוב עשיתי. התוצאה הייתה שלילית. שלילית אמרתי למארק בפנים נפולות ונתתי לו את מקל הבדיקה ונכנסתי למקלחת. אחרי עשר דקות מארק נכנס פנימה. בייבי, הוא שאל, חיכית עשר דקות? צריך לחכות תהיתי? אני ישראלית, אני טובה בלא לקרוא הוראות ואני מומחית בלא לחכות. כן, הוא חייך, צריך לחכות עשר דקות, התשובה חיובית.

עצרתי את עצמי מלשמוח. בנינו, אמרתי לעצמי, את יודעת שזו טעות, שזה לא נכון, את לא בהריון.

ארבעה ימים אחר כך שוב עברתי בדיקת דם, שוב אמר הרופא שיתקשר בשלוש. הייתי ביום חופש והיה לי שיעור איטלקית. הכרחתי את עצמי ללכת, לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר מלבד השיחה שאמורה להגיע. ובשלוש הייתי בבית, מחכה, מחכה, מחכה. והשיחה הגיעה, אבל זה לא היה הרופא שלי אלא אחת האחיות. יש לי בשורות טובות היא אמרה, בדיקת הדם מראה שאת בהריון, שבוע רביעי.

לא יכולתי להפסיק לבכות, ישבתי על הרצפה עם הטלפון ביד, ממררת בבכי. תתקשרי בחזרה כשתרגעי ביקשה האחות וזה מה שעשיתי. אחרי שהתקשרתי למארק.

בערב, אני זוכרת, יצאתי ללמד עברית במתנ"ס, הייתי אמורה לקנות כדורים של חומצה פולית כמו שביקשה האחות ובבית המרקחת חייכתי לכל עבר יודעת שהרוקחת יודעת למה אני קונה אותם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s