3. סרבנית חתונה וילדים

IMG_20141028_171941

כשהייתי בת שמונה בערך, קולגה של אבא שלי שהיה ימאי, בחור יגוסלבי בשם וְוְדרָן, טבע משפט שליווה אותי עד יום חתונתי: ענבר, את רעל, הוא היה אומר, ואף אחד לא יתחתן איתך. באנגלית זה נשמע פחות נוראי ואני מניחה שכשאת בת שמונה זה לא ממש מזיז לך, אבל באמת, שנים על גבי שנים חשבתי שאני רעל ושאף אחד לא יתחתן איתי. וודרן היה בחור טוב ומצחיק, הוא כמובן לא התכוון לזה ברצינות ואמר זאת רק מכיוון שהייתי פושטת על הארונות של הקבינה שלו ומרוקנת את תכולתם, מחפשת את הקיט-קט שהוא קנה עבורי.

אני חושבת שמגיל מאוד צעיר חשבתי שלא אתחתן, לא רק בגלל וודרן, אולי גם כי מודל הנישואין שראיתי בבית לא היה מפתה במיוחד. אפילו התערבתי עם אלון, החבר הכי ותיק שלי, שלא אתחתן לפני גיל שלושים, בזמנו התערבנו על המון המון כסף שהוא חייב לי עד היום (אבל כידוע, התערבויות של גיל 10 לא ממש נחשבות). לא הייתי מהילדות שחולמות על שמלה לבנה וחתונה, לא ממש ראיתי את עצמי חלק מהמוסד הזה ויחד עם ההתנכרות לחתונה פיתחתי אנטי ילדים. לא רציתי כאלה, ולא מעניין אותי ש"כשזה שלך, זה שונה". בשלב מסויים כשמסביבי החלו חברים להתחתן וללדת אני נאחזתי במנטרה שלי של "אני לא אתחתן ואני בטח לא רוצה ילדים". ההסברים לילדים היו מתבקשים: אני עצמאית מידי, אנוכית מידי, אני לא אוהבת ילדים בכלל (שזה היה כמובן שקר כלשהו כי כן אהבתי ילדים ויותר מזה, ילדים ממש ממש אהבו אותי).

לא הייתה לי בעייה להכריז על סרבנות החתונה והילדים שלי בקול (לצערה הרב של אימי) – ולא שינה לי בכלל שמסביבי המשיכו החברים להתחתן וללדת. אני נשארתי בשלי. לא פלא אם כך שרוב מערכות היחסים שהיו לי היו עם בחורים שהסיכוי לחתונה איתם היה קלוש ועל ילדים אין בכלל מה לדבר. אני חושבת שמראש בחרתי בבני זוג שיכולו לקעקע את ההחלטה שלי, באותו זמן זה היה נראה כמו הדבר הנכון לעשות. וכך עברתי לגרמניה (אחרי מספר שנים בניו יורק) להתחיל חיים עם בחור שצעיר ממני בשש שנים ולמרבה הפלא (אני סרקסטית) גם לא רצה ילדים!

ואז ב 2010 הכל השתנה והסרבנות המפורסמת שלי התעופפה לה כלא הייתה.

הייתי בת 34, קמתי ועזבתי מערכת יחסים כושלת בלי עתיד (שנמשכה חמש שנים!) מבלי להביט לשנייה לאחור, החלטתי להודות בעובדה שלא אסיים את הדוקטורט שלי ועזבתי את הלימודים, החלטתי להשאר בהמבורג ולא לחזור לארץ כי אהבתי את החיים שהקמתי לעצמי כאן, הפכתי טבעונית (אחרי למעלה מ 20  שנות צמחונות), והחלטתי שהגיע הזמן שלי לעשות מה שטוב בשביל עצמי נקודה. כמו כן החלטתי שאני רוצה להיות קצת לבד, לא למהר להכיר בן זוג חדש, להנות קצת מהרווקות, להשלים את החסר אחרי חמש שנים. וכמובן כמו הרבה דברים שאנחנו יכולים לתכנן וממש, אבל ממש לא תלויים בנו, ככה התמוטטה התוכנית שלי והכרתי את מארק.

חלק מהשיקום העצמי שלי אחרי אותה מערכת יחסים שכשלה כלל יציאות לכל מסיבה או אירוע אליו הוזמנתי, גם אם לא ממש הכרתי את הנפשות הפועלות (זה לא משהו שאדם חברותי רדיקלי כמוני רואה כמגבלה) וגם אם לא ממש התחשק לי לצאת מהבית באותו היום. וככה מצאתי את עצמי בחודש אפריל אחד משתתפת בבארנץ' בסופ"ש של פסחא. אני זוכרת שהבאתי איתי חלב סויה כי ידעתי שלא יהיה, אני זוכרת שזה היה בדירה ליד הדירה הישנה שלי והאופניים שלי עוד היו שם ותיכננתי לקחת אותם איתי. אני זוכרת שהגעתי ורוב המשתתפים היו קולגות של הבחור המארח, אנשים מחשבים גיקיים לחלוטין. ואני זוכרת שראיתי את מארק, שהיה נראה כבן 16, שיער בלונדיני ארוך על עיניו.

יום אחר כך הוא הצטרף לקבוצת סרטים שלנו וישב לידי בקולנוע, סרט משעמם מאין כמוהן שאיפשר לנו לקשקש (או יותר נכון איפשר לי לקשקש). זה היה באפריל. בספטמבר עברתי לגור איתו ובדצמבר 2011 התחתנו

2 מחשבות על “3. סרבנית חתונה וילדים

  1. ואוו. איזה טוויסט בעלילה.
    לא יודע איך הגעתי לפה (4:30 לפנות בוקר!)… כיצד המרשתת העיפה את הקיום הווירטואלי קורא הבלוגים הלילי שלי למקום הזה.
    אולי יש לי עוד "סיכוי".
    אני בדיוק את לפני אפריל 2011. בדיוק.
    תחליפי את הדוקטורט במאסטר.
    ואת הההצהרות בהרגשה אותנטית שהן מעבר להצהרות, אלא דרך חיים (אל-הורות ואנטי ממסדיות).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s